בפרשת מסעי, במדבר פרק ל"ג, מפורט סדר המסעות ממצרים ועד להגעה לערבות מואב.
אחרי רעמסס, מוזכרת חניה במקום בשם "פי החירות", סמוך לקצה מצרים. וליקובסקי (בספרו "תקופות בתוהו", עמ' 31) קישר שם ייחודי זה אל המונולית מאל עריש, אבן שחם שכתובה הירוגליפים שנמצאה שם על גבול מצרים. בכתובת מתוארים אסונות שהתרחשו במצרים, ותיאור של מסע של הפרעה תום המצרי עם צבאו. הוא מגיע אל "מקום המערבולת", וגם אל "פי חירותי". הדמיון הפונולוגי גדול, ולפי קריאה אחרת של ההירוגליפים ניתן לקרוא גם "פי חירות" ללא י'. פי-תום- ביתו של תום, היתה עיר מסכנות אותה בנו עם ישראל המשועבדים.
איך נראו אוהלי ישראל במדבר?
בספר "התנ"ך האבוד" של יהושע עציון, המתבסס על רעיונות ששאב מוליקובסקי אך מיישם אותם על המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל. בעמ' 75 מתוארים ממצאים שנסקרו בתקופה בה חצי האי סיני היה בחזקת מדינת ישראל. הממצאים לגבי הטומולי והנואמיס הביכו את הקהיליה המדעית שכן לא התאימו לידע לגבי התקופה אליה תוארכו. תקופה זו נמתחה על כ1500 שנים, אף שניכר שהאתרים שימשו למגורים למשך שנים ספורות בלבד. ההמצאים התאימו לשלוש תקופות שונות, ויש השערות רבות לגבי המתגוררים והקבורים בהם.
דרך הפריזמה של התיארוך החלופי, מתחברים חלקי הפאזל בנוחות. מדובר בכמה אתרים עם שטחי קבורה נרחבים ובסמוך אליהם מבנים מעוגלים עם פתחים קטנים (80 סמ) וקירוי קל, כנראה ענפי אשל ושכבה דקה של אבני צפחה. לא נמצאו מקורות מים שעשויים לפרנס את היקף האנשים שנראה שהתגוררו במקום. נמצאו אבני ריחיים רבות, אך כמעט ולא נמצאו שרידי דגנים. ע"פ שרידי הגופות ניכר שהנוודים סבלו מתזונה לקויה, שיניהם במצב בלאי וניכר שאכלו מזון מעורב בחול. במבנים נשתמרו גם סימנים של צאן ועזים. בחלק מהקברים המעוגלים (ציסטות) ניכר שהגופה הוצאה ממקומה. חלק מהאתרים יושבו פעמיים – שתי שכבות. בכל המקומות לא ניכרים סימני אסון – שריפה או החרבה, אלא עזיבה מסודרת. ניכר שהכלים היו יקרים, נמצאו כלים שנשברו ונעשה בהם תיקון ושימוש נוסף, במיוחד כלים לנשיאת מים.
בני ישראל יצאו ממצרים. בחניות הם בנו סוכות, ובלעם משבח את פתחי המבנים הצנועים (הנואמיס כולם פונים למערב). במדבר קיבלו מים ממקור ניסי ומן, אותו אספו מן האדמה וטחנו. לאורך 40 שנות הנדודים, מתו דור יוצאי מצרים. בספר בראשית ביקשו יעקב וגם יוסף שעצמותיהם יילקחו לקבורה בחזרה בארץ ישראל, ובמדרשים מתואר המסע עם ארונו של יוסף. כנראה היו רבים שאספו את עצמות אבותיהם ולקחו אותם לקבורה בארץ. ליד יריחו נמצאו קברים שהתמיהו את החופרים – חלקי העצמות נאספו במחצלות או בד, והיו מפוזרים באופן לא אחיד.
חלק מהתחנות במהלך המסע יושבו פעמיים – חלק בגלל שחזרו אל תוך המדבר אחרי חטא המרגלים, וע"פ המדרש – גם בגלל ששבו על עקבותיהם אחרי מות אהרן. רק לאחר מאמצים הם אזרו אומץ וחזרו להתקדם לכיוון הארץ המובטחת. מסעי העם היו מפרכים, והממצאים הארכיאולוגיים יכולים לעזור לנו להבין את הקשיים שהם עברו.
