עמנואל וליקובסקי נולד בויטבסק שברוסיה בשנת תרנ"ה, למשפחה ציונית, מחלוצות תחיית השפה העברית. עמנואל הוסמך כרופא באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1921 כאשר הרוסים מצאו את רשימת הציונים שבראשם עמד אביו, שמעון יחיאל וליקובסקי, עזר להוריו לצאת מרוסיה ולעלות ארצה, אך הוא נשאר כדי לערוך ולהוציא לפועל את המפעל אותו יזם – "כתבי האוניברסיטה" – בימה מדעית עבור מדענים ואנשי מחקר יהודים מרחבי העולם, לקראת פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים.

ב- 1924 נשא לאשה את אלישבע קרמר, ויחד עלו ארצה. שם עסק ברפואה בחיפה.

עם אלישבע אשתו ובתו שולמית בארץ ישראל.

התגליות המדעיות באותה עת

"נדמה היה כי לאחר שנקבעו העקרונות היסודיים, חלף עבר לו זמנן של התגליות הבסיסיות ולא נותר למדע אלא לשפר את התצפיות ולהוסיף פרטים להשלמת המידע.

זו היתה ההשקפה בשנת 1895. באפריל של אותה שנה הגיע נָאנְסֶן, בנסיונו לגלות את הציר הצפוני, למרחק של כארבע מעלות ממנו. עולם המדע ראה בגילוי הציר הצפוני את המטרה הנכספת ביותר שנותרה עדיין למדע להגשים.

אולם, לפני שנאנסן הספיק לחזור מקו הרוחב של 86 מעלות ו14- שניות, לביתו בנורווגיה, השתנתה התמונה. קונראד רנטגן גילה את קרני x, קרניים קתודיות העוברות דרך גופים בלתי שקופים. באותה שנה, 1895, ערך מַרְקוֹנִי בן העשרים, שעה שעבד בבית אביו ליד בולוניה, את הנסיון המוצלח הראשון בהעברה אלחוטית. באותה שנה פירסם גם פרויד את מאמרו הראשון (יחד עם ג'וזף בְּרוֹיֶר), שהוביל להבנה חדשה של עולם התת-מודע; ובאותו זמן תרם פָּאבְלוֹב את תרומתו לפסיכולוגיה של הרפלקסים המותנים.

לאחר שנה, ועדיין לפני שנאנסן חזר לחופי נורווגיה, גילה הנרי בֶּקֶרֶל, שעבד עם אורניום, את תופעת הרדיואקטיביות. שנתיים לאחר מכן הלכו בעקבותיו הזוג קיורי, שגילו את הרדיום. ב1897- הודיע תוֹמְסוֹן שהאטום ניתן לחלוקה ושהוא למעשה מיקרוקוסמוס, ובעקבותיו בא רוּתֶרְפוֹרְד. ב1900- הציג פְּלַאנְק את תיאוריית הקוונטים, אנרגיות הנשלחות ב"חבילות", ולא בזרם מתמשך. ובשדה היווצרות המינים, הודיע דֶה-וְרִיס על מוטציות בצמחים שנצפו לראשונה – תהליך של שינויים ספונטנים השונים באופן יסודי מתהליך האבולוציה בדרך הרציפות כפי שהניח דארווין.

כך, תוך כמה שנים, בסדרה מרהיבה של תגליות, נפתח העולם כולו – חומר, אנרגיה, מיני חיים, ונפש האדם – לאופקים חדשים, והכל נראה רוטט בתנודות בלתי פוסקות, בהתנגשויות, ובשינויי צורה – המקרוקוסמוס, המיקרוקוסמוס, ואפילו העולם המורכב של המוח.

ובשנת 1905 הציע אלברט איְנשטיְן, אז בן עשרים-ושש, את הבנתו את העולם הפיסיקלי, הבנה שדרשה גישה מחשבתית חדשה, מעין תעודה לכך שתקופת התגליות הבסיסיות לא הסתיימה עם נצחונו של דארווין על ספר בראשית."

מתוך "הזמן היה בשל לאתגרים חדשים", בנספח ל"ארץ רעשה".

מתוך האוטוביוגרפיה

האירועים סביב מועד לידתי סימלו כביכול את הכיוונים שחיי עמדו לזרום אליהם. תאודור הרצל התחיל את היומן שלו בחדר מלון בפריז, שם שהה בעקבות מינויו לשליח העיתון הווינאי נוֹיֶה פְּרֶסֶה בעת משפט דרייפוס. עד אז היה הרצל, כמו יהודים אוסטרו-הונגרים רבים כל כך, מנוכר לעם היהודי. אחר כך, בעת שסיקר את משפט דרייפוס עבור העיתון הווינאי, חווה בתוך אולם המשפט משהו שדומה למהפך, לכמעט לידה-מחדש. הוא התחיל לחוש את קשריו עם העם העתיק, עם שופטיו ונביאיו, ועם שמונים דורות של גלות – עַם שגם רדיפות לא הצליחו לשבור את רוחו. אז פקד את הרצל "החלום הגדול", וב-10 ביוני, היום שבו נולדתי, הוא כתב ביומנו: "אני אוחז מחדש בחוט הקרוע של מסורת עמנו: אני מוביל לארץ המובטחת. אל תחשבו שזו פנטזיה. אינני אדריכל של מגדלים פורחים באוויר. אני בונה בית אמיתי." בפריז הוא גם כתב את העמודים הראשונים במניפסט המדיני שלו: מדינת היהודים.

ב-1985 התחיל פרויד לכתוב את פשר החלומות שלו, אחרי ששנתיים קודם פירסם עם ברויאר את המאמר הראשון על הפסיכואנליזה.

ב-1985 החל עידן חדש במדע. וילהלם רנטגן גילה את קרני ה-X, אנרי בקרל גילה את הרדיואקטיביות, ומרי ופייר קירי גילו את הרדיום. מול הפילוסופיה המכניסטית הישנה של העולם הפציע עכשיו שחר חדש, שאיפשר הבנה אחרת של היקום.

אסטרולוגים טוענים שלמערכי הכוכבים בזמן הלידה תהיה השפעה מכרעת על גורלו של היילוד. אני מעולם לא האמנתי באסטרולוגיה (אם כי נדמה לי שאני יכול להסביר את מקורותיה). אני מעדיף להניח שמאורעות שהתרחשו בעת לידתו של אדם יכולים, באופן מסוים, לכוון את חייו. אדם נתון להשפעתה של רוח התקופה. חזונו של הרצל, האינטואיציות של פרויד והקרניים של רנטגן ב-1895 היו ה"כוכבים" הארציים שעיצבו את הכיוון שבו הייתי עתיד לנדוד. רעיונות, כמו בני אדם, זקוקים לזמן כדי לצמוח ולמצוא להם את מקומם בעולם.

ציר הזמן

ציוני דרך בעבודה המדעית ותולדות חייו של עמנואל וליקובסקי

ציר הזמן

כתביו

חלק מהספרים בטקסט מלא, קטעים ומבואות, מאמרים שלו ועל שיטתו

כתביו