מתוך דבריו של הפרופסור לפילוסופיה וולטר קאופמן שהציג את וליקובסקי בהרצאתו באוניברסיטת פרינסטון, ב- 23.4.1979
"וליקובסקי יזכר לפחות על שלושה דברים. ראשית כל, ולבטח הדבר החשוב ביותר, הרי הם ספריו: "עולמות מתנגשים" פורסם ב-1950, "תקופות בתוהו" ב-1952, "ארץ רעשה" ב-1955, ו"אדיפוס ואחנאתון" ב-1960. אז היתה הפסקה ארוכה, לא בכתיבתו אך בפרסומי ספריו…
"הדבר השני שעליו יזכר וליקובסקי היא הדרך בה התקבלו ספריו. הדרך בה התקבלו ספריו כל כך מיוחדת וכל כך מזעזעת עד כי מספר ספרים נכתבו על כך. אנשים רבים חשים, אני אחד מהם – אך כאן אני בחברה טובה – שהדרך בה הממסד המדעי טיפל בספריו היא שערוריה. הבעיה היא לא שהיו ביקורות – ביקורת זה בסדר גמור – אלא שהיו כל כך מעט ביקורות הוגנות, וכמות כזו עצומה של כזבים, התקפות אישיות וטיעונים שלא לענין. הדבר תועד בספר The Velikovsky Affair: בעריכת דה-גרציה ואחרים ב-1966, Velikovsky Reconsidered בעריכת עורכי "פנסה" ב-1976, ןבVelikovsky and Establishment Science-, בעריכת "קרונוס" ב-77.
"להלן דוגמא לדרך בה התקבלו ספריו (דוגמא שלא מוזכרת בשלושת הכרכים הנ"ל): הסקירה של "גויי הים" במוסף הספרים של "הניו יורק טיימס". הסוקר כלל לא התיחס לטיענים המובאים בספר ולמעשה הציג אותו בצורה מעוותת. כאשר פורסמו כמה מכתבי מחאה, הגן על עצמו המבקר וענה בין השאר שלא יכול היה להתיחס ברצינות לסופר שהשתמש כל כך הרבה פעמים במלה "אני". ארתור איזנברג מירושלים ענה לו על כך, אך מכתבו לא פורסם. הוא כתב שבספרו של דארווין, "מקור המינים" הוא מצא את המלה "אני" 153 פעמים במאה דפים עוקבים; בספרו של הויל Hoyle "טבע היקום", 116 פעמים; באחד מספריו של אינשטין על תורת היחסות, שישים פעם; בספרו של אדינגטון, "דרכים חדשות במדע", 191 פעמים; בספרו של וון פריש על "דבורים" 132 פעם, וב"גויי הים" של וליקובסקי 8 פעמים. זוהי דוגמא משעשעת; קל יהיה להביא הרבה דוגמאות נוספות.
"ולבסוף כמובן, נוסף לספריו ולדרך בה התקבלו, יש האיש עצמו, עמנואל וליקובסקי. אני מניח שהסיבה לכך שאחדים מכם נמצאים כאן לשמוע את הרצאתו כי, כמוני, אתם מודעים לכך שהוא אחד האנשים המרשימים ביותר של זמננו; יש בו משהו מאד מיוחד; ויש לו הופעה מכובדת שידע לשמור עליה במצבים מאד קשים. "
