תגובה למאמר "התנ"ך, אין ממצאים בשטח"  ("הארץ", 29.10.99). אכן, המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל, שציפו ממנו לגדולות, הביא אכזבה רבה. גם כותבי שורות אלו מסכימים כי הנתונים שמציגים הארכיאולוגים אינם עולים בקנה אחד, ואף סותרים את התיאור ההיסטורי המקראי. אולם, בניגוד לדעה הרווחת בין הארכיאולוגים, שהגורם המטעה הוא התנ"ך, שורש הבעיה

אבא  נולד בויטבסק, רוסיה, ב-1895, לבית ציוני פעיל. את אחד מספריו הוא הקדיש לאמו, בלה רחל לבית גרודנסקי, על הדמעה שזלגה על לחיה כאשר בפעם השלישית לא קיבלו אותו לגמנסיה "מדבדניקוב" במוסקבה, על סמך הנומרוס-קלאוזוס שהיה נהוג לגבי ילדים יהודים ברוסיה הצארית. בפעם הרביעית התקבל, ולאחר שמונה שנים סיים עם

כאשר אחר יום בספריה הציבורית ברחוב 42 בניו-יורק עמנואל ואני הלכנו ל"סנטרל פרק"  והתישבנו על ספסל, אמרתי לו שהחיים לצידו לא תמיד היו קלים , אך הם לבטח היו הרפתקה.  זה מסכם במידה מסוימת את חיי עם עמנואל.   הוא תמיד היה בחיפוש אחר עוד ידע, ופנה לכיוונים שונים כדי

מתוך מאמר של ד"ר עזריאל קרליבך,"מעריב", 5 באפריל, 1953 זהו אחד הסיפורים המשונים ביותר, שנפל בחלקי לספרם. ואיני יודע כיצד להתחילו (ואתקשה לסיימו). כי שבעים פנים לו – וכולם מענינים לא פחות משהם משונים.   … הוא נולד כזה, בתיבת נוח של החוכמה היהודית, שדוגמאות כל היצור בה – ובתיאבון