הקדמה ל"גויי הים – פלשתים או פרסים"

 

הכרך האחרון בסדרת תקופות בתוהו

       התוכן

הוקרות תודה

רשימת התמונות

הקדמה

חלק א

פרק ראשון: המאה השתים-עשרה או המאה הרביעית?

הסדר המקובל של המאורעות (3). אותיות יווניות על אריכים של רעמסס השלישי (7). נקרופוליס: המאה השתים-עשרה או המאה הרביעית? (12). "פפירוס האריס הגדול" – מצרים מס-עובד לארסה, נכרי (15). ארסמס, נציב פרסי במצרים (18).

פרק שני: פרסים ויוונים תוקפים את מצרים

פרסת: פלשתים או פרסים? (23). ממדי הבעיה (29). "אי שקט שרר בין האיים" (32). חילופי בריתות (34). שכירי חרב יוונים עוברים מצד לצד (36). המתקפה הימית על הדלתא (38).

פרק שלישי: אומנות הלחימה

לוחמי גויי הים (43). הרפורמה של איפיקרטס מאוירת על-ידי רעמסס השלישי (47). מרכבות עם "פילגשותיהם" (49). ספינות אש (50). מרינו (51). מחצבי ארץ "אטיקה" (54).

פרק רביעי: על שפה ואומנות

השפעה שמית על השפה המצרית (57). אומנות: סצנות ציד (60). ארכיטקטורת מקדשים ואומנות דתית (62). השפעה הדדית בין פרס ומצרים באומנות ובדת  (65).

פרק חמישי: מרעמסס השלישי ועד דריוש השלישי

הרעמססים המאוחרים (67). תמיכת "הקטן" בפרעה (70). אחרוני הפרעונים ילידי מצרים (74). קומדיה של טעויות (76). סיכום חלק א': פער של שמונה מאות שנה (78).

 

חלק ב

פרק ראשון: שושלת כוהני דת (85)

שנות אלף בנות כלאיים (86). כיבוש מצרים על-ידי כנבוזי (90). מכתב הקינות של אורמאי (92). מדריוש הראשון ועד לארתחשסתא הראשון (96). "ברברים באו ותפסו את מקדש אמון" (100). מדינות תיאוקרטיות ביהודה ובמצרים (103). עזרא ונחמיה (106). אפלטון (109)

 

פרק שני: "השפלה בממלכות"

"מסע עלוב" (111). "חידוש הלידות" (117). ונ-אמון בנה מקדש (119). מחבוא מלכותי (121). נסיך-איש-הדת פסוזנס (125). שליטתה האחרונה של פרס על מצרים (131).

 

פרק שלישי: אלכסנדר

אלכסנדר בפני האוראקל של אמון בנווה המדבר (133). הביקר אלכסנדר בנוא אמון? (142).

 

פרק רביעי: סא-אמון

פאינצם השני (145). סא-אמון (148). סיכום חלק ב': מסקנות (155).

 

פרק חמישי: סיכום סדרת "תקופות בתוהו"

כיצד ניתן לסיים את השחזור (157). הבעיות בכרונולוגיה המקובלת שבאות על פתרונן בסדרת "תקופות בתוהו" (161).

 

נספח:

אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית

פרק ראשון: יסודות הכרונולוגיה המצרית

אלן מסועף (169). המסגרת אותה ממלאים הארכיאולוגי בפרטים (171).מי תיארך לראשונה את רעמסס השלישי למאה השתים-עשרה? (175).

פרק שני: אברק

"התקופה הסותית" (177).תקופה בת מאתיים או בת אלף שש מאות וששים שנה? (183). שילוב קביעותיהם של קנסורינוס ותיאון (185). מי היה מנופרס? (186). ספקות נוספים בכרונולוגיה האסטרונומית (190).

פרק שלישי: נוגה

כיצד יש להבין את צו קאנופוס? (192). החגים והמחזור הסינודי של נוגה (196). שלושה "עמודי התווך" של תולדות האנושות (199).

 

בבליוגרפיה (201).

     הקדמה

 

הכרך הנוכחי הוא הכרך האחרון בסדרת "תקופות בתוהו", סדרה העוסקת בשחזור ההיסטוריה העתיקה. עם זאת ניתן לקרוא אותו גם לפני שאר כרכי הסדרה. התקופה המשוחזרת כולה משתרעת על פני 1200 שנה: מקץ "הממלכה- התיכונה" במצרים – זמן יציאת-מצרים, לפי השחזור שלי – ועד לכיבושי אלכסנדר מוקדון. הכרך הנוכחי עוסק בלמעלה מ200- השנים בשלהי תקופה זו, כלומר בתקופת שלטון פרס על מצרים, בכיבושה על-ידי אלכסנדר ואף קצת מעבר לכך, עד לראשוני מלכי בית תלמי.

שפע התיעוד שיכול היה להיות לעזר רב לשחזור תקופה זו בקורות מצרים עם פרטים היסטוריים לרוב ועם מערך נכון של הרצף הכרונולוגי, זה זמן רב שאין עוד בידינו: יוליוס קיסר, הלוחם וההיסטוריון, החריב את ספריית אלכסנדריה, הספריה הגדולה ביותר של העולם הקדום; כפי שלפניו הרס אלכסנדר מוקדון את ארמונות פרספוליס ושושן על ספריותיהם; כפי שלפניהם שדד כנבוזי הפרסי את מקדשי מצרים; ולפני כן החריב נבוכדנצר את ירושלים על מקדשה וארכיוניה; כפי שלפני כן שרפו נבופולסאר ובני-בריתו את נינוה והספריה הגדולה של אשורבניפל; כפי שלפני כן הרס אשורבניפל את מוף ואת נוא-אמון. באלה ובחורבות עתיקות אחרות אבד רוב התיעוד הכתוב של המזרח הקדום.

החישובים האסטרונומיים ורשימות מנתו, שעליהם מבססים האגיפטולוגים את הכרונולוגיה המצרית, מושתתים על מספר טעויות, כפי שאני מראה באריכות כאן בנספח בפרק "אסטרונומיה וכרונולוגיה".[1])

הכרונולוגיה המצרית [לפיה מתארכים את השכבות הארכיאולוגיות בכל המזרח התיכון] נקבעה לפניהמחקרים הארכיאולוגיים ואף לפני ששמפוליון פיענח את כתב החרטומים. כבר אצל סופרים מתחילת המאה השבע-עשרה לספירה הנוכחית, הוצבו רעמסס השני והשלישי, מן השושלות התשע-עשרה והעשרים, בזמן בו אנו מוצאים אותם בספרי לימוד עד היום.

הארכיאולוגיה, במקום להדריך את ההיסטוריה הודרכה על-ידה, או, ליתר דיוק, על-ידי הכרונולוגיה המצרית. כך למשל, כאשר נמצאו חפצים מצריים של

מלכי השושלת השמונה-עשרה בקברים מיקנים ביוון, וכדים מיקנים נמצאו במצרים מימי אותה שושלת, נאלצו ההיסטוריונים של יוון – על סמך הכרונולוגיה המצרית – להחדיר כחמש מאות שנות "חושך" בין התקופה המיקנית לתקופה האיונית ביוון על-מנת לסנכרן את התרבות המיקנית עם השושלת השמונה-עשרה במצרים, (שכפי שהובהר ב"תקופות בתוהו" כרך א' מוסטת בכ-500 שנה מזמנה הנכון). וכך הוחדרה אותה טעות של חמש מאות שנה בכרונולוגיה המצרית גם לתוך העבר המיקני ביוון ולמינואי בכרתים.

 

עם הזזת השושלת השמונה-עשרה בלמעלה מחמש מאות שנה בלוח הזמנים, הוציא הכרך הראשון של "תקופות בתוהו" בסיס אחד מתחת למבנה המקובל של ההיסטוריה והקים במקומו בסיס עבור השחזור. עם הזזת השושלות העשרים (שושלתו של רעמסס השלישי) והשושלת העשרים-ואחת לתקופת השלטון הפרסי במצרים, ועגינתם מרחק מאות בשנים ממקומם המקובל, בונה הכרך הנוכחי בסיס שני כזה לשחזור. ההיסטוריה העתיקה המקובלת, המוצגת כמשובשת ושלא במקומה בשני קצותיה, לא תוכל לטעון לשלמותו של החלק האמצעי.

כרכי ביניים של סדרת "תקופות בתוהו" עוסקים בחלק אמצעי זה. ההבטחה להביא בפני הקורא את שאר חלקי השחזור תוך זמן קצר נעשתה בכוונה כנה – הכרך השני, שהיה אמור להיות האחרון, כבר היה אז בהגהות דפוס. אולם, ההחלטה להרחיב מה שהיה במקורו הכרך השני והאחרון של "תקופות בתוהו" לארבעה כרכים,[2] יכולה להסביר מדוע התעכב פירסומם זמן כה רב.

 

קיוויתי גם שמספר שנים נוספות יביאו תגליות ארכיאולוגיות או פיענוח טקסטים שיעמידו את ההיסטוריה המקובלת במצבים שקשה יהיה להגן עליהם, ויספקו תמיכה נוספת לשחזור.

ציפיותי לתגליות ארכיאולוגיות חדשות שיחזקו את השחזור אכן התממשו. ממצאים שנחשפו, ופיענוח טקסטים שעד כה לא נקראו, חברו יחדיו לאשש את ההיסטוריה המשוחזרת. למשל:

לאחר החפירות ביריחו הודיעה הארכיאולוגית, קתלין קניון, שכאשר בני ישראל חצו את הירדן בבואם מן המדבר כבר לא היתה חומה שתיפול – כי לפי "כל חישוב" מקובל אירעה יציאת-מצרים בימי "הממלכה החדשה" במצרים – אך היא מצאה שחומת יריחו האחרונה נפלה כבר זמן קצר לאחר קץ "הממלכה התיכונה"; והרי לפי השחזור, קץ "הממלכה התיכונה" הוא אכן הזמן בו יצאו בני ישראל ממצרים.

בדומה לכך הודיע הארכיאולוג, יגאל ידין, שחפר בחצור – המבצר הכנעני הגדול – כי בימי דבורה וסיסרא לא היתה בחצור עיר שיכולה היתה להכיל  תשע מאות רכב, כמסופר במקרא, ולעומת זאת היה שם מבצר גדול כזה בתקופת הברונזה התיכונה ג', כלומר בתקופת החיקסוס. שוב, בהתאמה לשחזור, בותקופת השופטים מקבילה לתקופת החיקסוס. [3]

כמו כן התברר שהכתב המינואי-מיקני-לינארי ב' היה כתוב בשפה היוונית, כפי שטענתי שימצאו.[4]

 

על-ידי דחיית פירסומם של הכרכים הבאים יכולתי גם להתרכז באיסוף החומר הגיאולוגי המורה על זעזועי טבע כלל עולמיים בעבר. רציתי להציג את הטיעון מתוך מדעי הטבע, כדי לא להפקיר את החזית שהקמתי מול האסטרונומים בפרסמי את ספרי הראשון, "עולמות מתנגשים". ואכן שלוש שנים לאחר שיצא "תקופות בתוהו" כרך א' הוצאתי את "ארץ רעשה", תיעוד רבגוני משדות הגיאולוגיה, פליאונטולוגיה, קלימטולוגיה, וארכיאולוגיה, המורה על כך שכדור- הארץ זועזע בזעזועי טבע כבירים כאשר הקיץ הקץ על הממלכה התיכונה במצרים.

יש אמת גם בעובדה שעידן החלל שנפתח עם שילוחו של הספוטניק הראשון, באוקטובר 1957, משך את תשומת לבי לבעיות באסטרונומיה. לא קשה להבין שתגליות עידן החלל שאיששו רבות מן התחזיות שהובאו ב"עולמות מתנגשים" הרחיקו אותי לפרקי זמן ארוכים מן הפרעונים וממלכי אשור ופרס.[5]

אך דבר אחד ודאי קיוויתי שיקרה לפני ששאר הכרכים של "תקופות בתוהו" יפורסמו – אישור ממדידות בפחמן-14.

יכול אני לספר כאן שבמשך 12 שנה לאחר פירסום ספרו של וליארד ליבי (Libby), "תיארוך באמצעות פחמן רדיואקטיבי", שהופיע באותה שנה בה הופיע "תקופות בתוהו" כרך א' (1952), ביקשתי בכל דרך אפשרית, אך לשווא, שתיבדק הממלכה-החדשה במצרים, וביחוד השושלת השמונה-עשרה, בעזרת פחמן-14.[6]

הבעיה של ישום שיטת פחמן-14 לכרונולוגיה של ההיסטוריה העתיקה מאד מורכבת בגלל העובדה שכאשר אירעו קטסטרופות קוסמיות חייב היה להתערער מאזן היחס בין פחמן14- לפחמן12- בהידרוספרה ובביוספרה (יחס שעליו מושתתת שיטת התיארוך בפחמן14-). דנתי בנושא במקום אחר.[7] ואם כך, כיצד יכולה אפוא שיטת הפחמן הרדיואקטיבי לתרום להבהרת איזו מן הכרונולוגיות, המקובלת או המשוחזרת, נכונה? ישנן שתי דרכים בהן ניתן לעשות זאת בדרך אמינה:

דרך אחת הינה שיטת התיארוך היחסי: לפי השחזור שלי היתה השושלת השמונה-עשרה (הראשונה בממלכה-החדשה) בת זמנם של שאול, דוד, שלמה והממלכה המפולגת. אני מצפה שבדיקות בפחמן-14 יאשרו את הבו-זמניות (לאו דוקא את התאריכים המדויקים) של מלכי השושלת השמונה-עשרה במצרים עם ימי שאול ובית דוד וממלכות יהודה וישראל.

הדרך השניה בה ניתן לנצל את שיטת התיארוך באמצעות פחמן רדיואקטיבי כדי לבדוק אם השחזור המוצע נכון, הינה בדיקת חומר אורגני מתקופה המרוחקת בכמה מאות שנים מזעזועי הטבע הקוסמיים האחרונים. בחירה טובה יכולים לשמש רעמסס השלישי והשושלת העשרים בכלל. לפי לוח הזמנים המקובל החל רעמסס השלישי למלוך בסביבות 1200 לפסה"נ. אולם, כפי שאני מראה כאן, לא היה רעמסס השלישי של ההיסטוריונים אלא נכתאנבו הראשון שישב על כס מצרים במחצית הראשונה של המאה הרביעית לפסה"נ, כאשר המידע עבור מלחמותיו של רעמסס השלישי לקוח ממקורות מצריים ועבור מלחמותיו של נכתאנבו מהיסטוריונים יוונים.

ההפרש בין התאריכים המקובלים לבין לוח הזמנים של הכרונולוגיה המשוחזרת מגיע כאן למספר הגרוטסקי של 800 שנה. המאה הרביעית לפסה"נ מרוחקת בשלוש מאות שנה מתהפוכת הטבע האחרונה שארעה, לפי העדות שהובאה ב"עולמות מתנגשים", במאה השביעית לפסה"נ. לכן אין חשש מהשפעות של ארועי הטבע על תכולת הפחמן של החי והצומח מן המאה הרביעית לפסה"נ, פרט לטבעות הפנימיות של עצים שיתכן וכבר היו אז בני שלוש מאות שנה או יותר. בדרך כלל אין לערוך בדיקות בעצים אלא בצמחים קצרי חיים כגון פשתן, פפירוס, זרעים, עור ותכריכים.

מאחר וכאן יש להכריע אם רעמסס השלישי חי לפני כמעט 3200 שנה או לפני פחות מ2400- שנה, ודאי שיכולה שיטת הפחמן הרדיואקטיבי, בה תחום אי-הודאות הוא פחות מ-50 שנה, לספק תשובה חד-משמעית באשר לאמיתות אחת משתי הכרונולוגיות.

עם חלוף הזמן, תוכלנה שיטות אחרות של קביעת גיל (כמו נהורנות תרמית של חומר אי-אורגני – אריחים, זכוכית, וכלי חרס) להעיד בוויכוח שבין ההיסטוריה המקובלת להיסטוריה המשוחזרת. כך למשל יוכלו האריחים מארמונו של רעמסס השלישי (עליהם יסופר בפרק הראשון כאן) לשמש חומר מצוין עבור בדיקת גילם בשיטת הנהורנות התרמית.

עבור רבים העוסקים בהיסטוריה ובארכיאולוגיה, אישור כזה, אם יתקבל מבדיקות חוזרות ונשנות, יוכל לעורר ענין לבחון את שחזורי, ראשית על ידי קריאה ב"תקופות בתוהו", ושנית, יתכן גם שהדבר יספק דחף לפרסם הרבה תיארוכים שנמצאו בשיטת הפחמן 14 ומעולם לא פורסמו מפני שסטו בכחמש מאות שנה או יותר מהתאריכים המקובלים.[8]

במספר מכתבים שהופנו למוסדות ולאישים שונים ביקשתי שיערכו בדיקות כאלה,  ושוב – כמו לפני בדיקת העץ מקברו של תות-ענח'-אמון[9] –נתקלתי בהתנגדות. מוזיאונים בעלי אוספים מפורסמים של עתיקות ממצרים טענו שאין ברשותם חומר אורגני (עץ, תכריכים, עור, זרעים, פפירוס) שניתן לוותר עליו, וכי בכלל אין ברשותם חומר מעין זה מימי השושלות התשע-עשרה, עשרים או עשרים-ואחת. במקרה בודד הציעו לי גרם אחד של בד פשתן, שעה שדרושים היו לפחות שלושים גרם לבדיקה.

מאחר והמכון האוריאנטלי של אוניברסיטת שיקגו עסק במשך עשרות בשנים בחפירות ובתיאור מקדשו של רעמסס השלישי במדינת-ח'בו, הפניתי את בקשתי גם לשם, אך התשובה שקיבלתי מפרופ' ג'ון וילסון לא היתה מעודדת. לבסוף החלטתי להוציא לאור, לאחר השהיה ארוכה, את הכרך הנוכחי ולתת לקוראי אותו כרך לתבוע את ביצוע הבדיקות בפחמן 14.

 

 

 

עדכון המערכת למהדורה העברית

 

דבר כזה אכן קרה. אחד מקוראי ספריו של ד"ר עמנואל וליקובסקי,  ד"ר אילס  Iles מקנדה, לאחר שקרא בכתב העת הקנדי לרפואה,Can. Med. Assoc.J,   (1977, כרך 117, ע' 461) שעורכים בדיקות רפואיות שונות בחנוט מימי השושלת העשרים, כתב מכתב למערכת של אותו כתב-עת (ראה כרך  ,118ע' 20, 1978Jan.), וביקש שיערכו גם בדיקות תיארוך של החנוט, בהסבירו את חשיבות הבדיקה, ובהתחשב בעובדה שהחנוט זוהה על-ידי מנהל המחלקה המצרית של המוזיאון הממלכתי של אונטריו, ד"ר מילה (Millet), באופן חד-משמעי לימי קודמו המיידי של רעמסס השלישי.

ד"ר מילה נאות לשלוח לאוניברסיטת דאלהוזי (Dalhousie University) בד מתכריכי החנוט לבדיקות בפחמן-14. התוצאות שפורסמו אכן הראו שהתכריכים הם מן המאה הרביעית ולא מן המאה השתים-עשרה לפסה"נ. בדיקה מס' 350 DAL- הראתה תאריך של 345 לפסה"נ (בתחום אי-ודאות של 75 שנה).

 

ד"ר עמנואל וליקובסקי ז"ל זכה לשמוע מד"ר אילס על התוצאות כמה ימים לפני שנפטר.

 

התוצאות פורסמו ב -Can. Med. Assoc. J., 1980,Mar , כרך 122, ע' 512.

 

ברור שיש לערוך בדיקות תיארוך נוספות, וכן לפרסם את כל התוצאות, כפי שוליקובסקי חזר וביקש.

 

   [1] )  מפאת חשיבותו, יצא מאמר זה בתרגום לעברית גם בכרך מסדרת "תקופות בתוהו" העוסק בתקופת החושך ביוון (כרך שנשאר בכתב יד, ויצא לאור עד כה רק בעברית), וגם כחוברת נפרדת.

 

[2]    הכוונה לכרך על תקופת החושך ביוון, לכרך על הכיבוש האשורי, לכרך על הכיבוש הבבלי, ולכרך על הכיבוש הפרסי, מאז יצאו לאור השניים האחרונים: Ramses the Second and his Time, ו-Peoples of the Sea (הכרך הנוכחי). מתוך תקופת החושך ביוון פורסמו מספר פרקים ב Pensee; כספר יצא לאור עד כה בעברית בלבד ("תקופות בתוהו – ההיתה תקופת חושך ביוון?" – תשנ"ז).  מתוך תקופת הכיבוש האשורי פורסמו מספר מאמרים ב Kronos; ראה פרטים בביבליוגרפיה.

[3]    על תגליות נוספות ולמראי מקום ראה הפרק "ראיות ארכיאולוגיות שהגיעו לאחר ש'תקופות בתוהו' יצא לאור לראשונה" במהדורה העברית של "תקופות התוהו – שחזור ההיסטוריה העתיקה, ישראל ומצרים"(תשנ"ז).

[4]  זאת בניגוד לכל הציפיות של חוקרי ההיסטוריה של יוון, מאחר שקיבלו על עצמם תקופת חושך של כחמש מאות שנה בין התקופה המיקנית לאיונית על סמך הכרונולוגיה המצרית. להרחבה בנושא פיענוח הכתב הלינארי ב' – ראה "תקופות התוהו", כנ"ל, וביתר הרחבה בפרק 3 ב"ההיתה תקופת חושך ביוון?"(תשנ"ז).

 

[5]  לאחר שהתגלו תגליות אלה התחילו להזמין את וליקובסקי להרצאות ולסימפוזיונים באוניברסיטאות כגון הארווארד, יֵל, פרינסטון, ובמוסדות מחקר כמו נאסא, RCA ועוד. על התגליות "המפתיעות" ראה בנספח ל"עולמות מתנגשים" (תשס"ב), ובהרחבה בפרק "שחר" ב"לפני עלות השחר.

[6]   תיעוד מאמצים אלה וההתנגדות בה נתקלו מהווים מסמך לא יאומן שמקומו על שולחנם של היסטוריונים של המדע. ראהVelikovsky  על המכתבים שנשלחו והתשובות שנתקבלו ב Ash”" ב-Pensee,   והמשך ההתכתבויות שאסף ד"ר אילס Iles, בkronos-. פרטים בביבליוגרפיה.

[7]   ראה Velikovsky,  במאמר על "המהמורות שבשיטת התיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי", Pensee,IVR, ,IV ע' 12 ואילך. בעברית הובא חלק ממאמר זה במבוא ל"ההיתה התקופת חושך ביוון?"(תשנ"ז).

 

[8]  ראה הודאה של Save Soderbergh   בפרוטוקןל הסימפוזיון שנערך על הנושא "תיארוך בשיטת פחמן-;14 והכרונולוגיה המצרית", בו ציטט את פרופ' ברו (Brew): "אם תומך תאריך פחמן-14 בתיאוריה שלנו, מביאים אנו אותו בטקסט המרכזי, אם אין התאריך שולל אותו לגמרי, מביאים אנו אותו בהערות;  ואם אין התאריך מתאים לנו, אנו פשוט משמיטים  ולא מזכירים אותו. מעטים הם הארכיאולוגים העוסקים בכרונולוגיה מוחלטת שלא הפעילו שיטה זו מדי פעם."

[9]  ראה על כך ועל התוצאות המענינות שהתקבלו במבוא ל"ההיתה התקופת חושך ביוון?", מבוא שיוחד לנושא הבדיקות בפחמן14-.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

מולדת לגיבורים

21 במרץ, 1948 מולדת לגיבורים עבר הווה ועתיד ־ סאגה של גבורה, עמל, ויסוד לתקווה בארץ־ישראל בימינו כל מי שדרכו רגליו על אדמת ארץ-ישראל יודע

קרא עוד »

בול לארצנו

11 במאי 1948 בול לארצנו הצעה לכמה אספני בולים ידועים לגבי הנפקה חדשה בעוד שבועות מספר, או אולי בעוד מספר ימים, יגיעו מכתבים מארץ-ישראל ועליהם

קרא עוד »

ציר הזמן

ציוני דרך בעבודה המדעית ותולדות חייו של עמנואל וליקובסקי

ציר הזמן

כתביו

חלק מהספרים בטקסט מלא, קטעים ומבואות, מאמרים שלו ועל שיטתו

כתביו