כמובא בנספח להוצאה העברית של "עולמות מתנגשים"[1])
ב-1950, כאשר "עולמות מתנגשים" יצא לאור לראשונה, הניחו בדרך כלל שיסודות המדע ידועים כבר כולם וכי הדורות הבאים יצטרכו להסתפק בגילוי פרטים, בצבירת נתונים ובהוספת עוד ספרות אחרי נקודת השבר העשרוני. כך סיכם באותה שנה הקוסמולוג פרד הויל, לבטח לא בעל גישה שמרנית, את ספרו "טבע היקום": "בסך הכל אני חושב שהתמונה הנוכחית [של הקוסמולוגיה] תימצא די דומה לקוסמולוגיות של העתיד."
עם חלוף השנים התגלו תופעות רבות, וכיום קשה לעתים לאיש המדע לשחזר את עמדתו שלו ואת עמדת עמיתיו ב-1950, וקשה אף יותר לאנשי הדור הצעיר לתאר לעצמם את עמדת המדע באותן שנים.
השנים שחלפו מאז יצא "עולמות מתנגשים" לאור ראו את ההישגים הגדולים הראשונים של הרדיו-אסטרונומיה, את התגליות של "השנה הבין לאומית הגיאופיסיקלית" ואת שחר עידן החלל.
ב1964- כמעט שלא נותר עוד טיעון אסטרונומי מבין אלה שנטענו נגד ספרי ב1950- שניתן היה עדיין לטעון מבלי להתעלם מכל התגליות החשובות של השנים שביניהן. מה שנחשב כבלתי-יאומן ב1950- נכנס עתה למדע שטען לשלמות דוגמטית לפני זמן כה קצר.
הדיווח הראשון על אישורים שהגיעו ממחקרים אלה לתחזיות שהוסקו ב"עולמות מתנגשים" נכלל בהרצאתי בפני פורום המכללה ללימודי מוסמכים של אוניברסיטת פרינסטון (באוקטובר 1953), שלוש וחצי שנים לאחר שהספר יצא לאור לראשונה. הנושא היה: "'עולמות מתנגשים' לאור ממצאים חדשים בארכיאולוגיה, גיאולוגיה, ואסטרונומיה".[2])
בהרצאה זו טענתי שימצאו שכוכב-הלכת יופיטר (צדק), בהיותו גוף טעון חשמלית, פולט גלי רדיו; וכי לכדור-הארץ ימצאו שדה מגנטי (מגנטוספרה) המגיע עד למסלולו של הירח. גם תחזיות אלה התאמתו תוך זמן קצר.
ב1955- יצא לאור הספר ,Earth in Upheaval אוסף של הוכחות מתחומי הגיאולוגיה והפלאונטולוגיה, שעל כדור-הארץ עברו זעזועים כלל-עולמיים. מאידך, אין בו אפילו שורה אחת מתוך ספרות עתיקה, וכך היה הספר מוגן מפני ההאשמה שהוטחה ב"עולמות מתנגשים", שהראיות המובאות בו הן מתחומי הפילוסופיה, כתבים מקודשים, מיתולוגיה, אגדות, ומסורות עם.
ב"ארץ רעשה" הובאו עדויות לכך ששינויים גיאולוגיים כלל-עולמיים אירעו גם בזמנים היסטוריים; כמו למשל השינויים הגדולים והפתאומיים באקלים שאירעו לפני 3500 ו-2700 שנה, אותם זמנים ממש שבהם אירעו תהפוכות-הטבע הגדולות המתוארות ב"עולמות מתנגשים"; או ירידת גובה פני הים באופן פתאומי במקומות רבים סביב כל העולם בכ7- מטרים לפני כ3,500- שנה. [3])
הדיווח השני על אישורים שהגיעו לתחזיות שהוסקו מתוך "עולמות מתנגשים" נכלל בהרצאתי השניה לפני אותו פורום ללימודי מוסמכים, לאחר שמונה שנים נוספות (ב12- באפריל 1961): הנושא היה: "מה מתוך הכפירה הגדולה במדע ב1950- הוא מדע מבוסס ב1961-?":
– ב1955- נקלטו גלי רדיו מכוכב-הלכת יופיטר.
– ב1958- נתגלתה המגנטוספרה של כדור-הארץ (חגורות ואן אלן).
– ב1960- נתגלו הפלסמה הסולרית והשדה המגנטי הבין-פלנטרי.
– וב1961- התגלתה לראשונה הטמפרטורה הגבוהה על פני נוגה.
כל אלו נתגלו להפתעתם הרבה של המגלים עצמם.
מתוך מחקרי הגעתי להבנה שנוגה הוא כוכב-לכת חדש במשפחת כוכבי- הלכת, שהיתה לו היסטוריה סוערת אם גם קצרה, וכי הוא חייב עדיין להיות חם מאוד ו"פולט חום".
עד 1959 חשבו שהטמפרטורה על פני נוגה היאC 170, כלומר שלוש מעלות מעל לטמפרטורה השנתית הממוצעת על פני כדור-הארץ. אולם ב1961- מצאו שהטמפרטורה על פני נוגה היאC 3150. ד"ר דרֵיק ממצפה הרדיו-אסטרונומיה הלאומי באמריקה, שגילה זאת, כתב: "ציפינו לטמפרטורה רק קצת גבוהה מזו שעל פני כדור-הארץ", והיתה זו "הפתעה… בתחום בו ציפו לפחות הפתעות מכל."[4]
לא היה הסבר מספק לטמפרטורה כה גבוהה על פני נוגה במסגרת הדעות המקובלות. לכן הוכנסו במרינר II, החללית שעמדה לחלוף קרוב לנוגה בדצמבר 1962, מכשירים מיוחדים כדי לוודא אם החום אכן אמיתי וכה גבוה. ואכן הוא נמצא אמיתי ואף יותר גבוה – מעלC 4000. אפקט החממה לא יכול היה להסביר טמפרטורה כה גבוהה. ביחוד מאחר שנמצא גם כי אור אינו חודר שם דרך מעטה העננים. מעט מאוד אפקט חממה יכול להתממש בתנאים כאלה. יתרה מזאת, נמצא שצד הלילה של נוגה הוא לא פחות ואולי אף יותר חם מאשר צד היום.[5])
כשהגיעו תוצאות מרינר II כתבו שני אנשי מדע בולטים, ו. בארגמן, פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת פרינסטון, ולויד מוץ, פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת קולומביה, מכתב לScience– (21 בדצמבר, 1962) ובו העידו שחזיתי נכונה את החום הגבוה של נוגה, את גלי הרדיו מיופיטר, ואת קיומה של מגנטוספרה סביב כדור-הארץ, לפני שכל אלה אכן נתגלו.
ואז, ב1962- התברר גם שנוגה סובב סביב צירו בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי הלכת, דבר הנוגד כל תיאוריה דאז של היווצרות מערכת השמש – הן תיאוריית נחשול הגיאות והן תיאוריית הערפילית. מכאן מסתבר: או שנוגה נוצר באופן שונה משאר כוכבי-הלכת, או שהופרע מסיבובו, או שנלכד על-ידי השמש. אף אחת מעובדות אלו לא היו מקובלות על האסטרונומים, כל שלוש העובדות נטענו ב"עולמות מתנגשים".
לפני חקר החלל הניחו האסטרונומים, בדרך כלל, שחנקן הוא המרכיב העיקרי באטמוספרה של נוגה – זאת על סמך ההנחה כי על נוגה ועל כדור-הארץ עברו תהליכי היווצרות והתפתחות דומים. אולם חנקן לא נמצא, ולעומת זאת נמצא שדו-תחמוצת-הפחמן מהווה כ90%- מהאטמוספרה המסיבית (הכבדה פי 95 מאטמוספרת כדור-הארץ) של נוגה.
ונשאלה השאלה: מהו מקור כמות עצומה זו של דו-תחמוצת-הפחמן?
ב"עולמות מתנגשים" בסעיף "שיווי המשקל התרמי של נוגה", כתבתי: "אם יש חמצן על נוגה, חייבות לבעור שם שריפות של פחמימנים." פחמימנים בוערים הופכים לדו-תחמוצת הפחמן (CO2) ולמים .(H2O) בטמפרטורה הגבוהה הקיימת בתחתית האטמוספרה, יעלו המים כאֵדים לשכבות הגבוהות, ושם בתהליך של פוטודיסוציאציה יתפרקו למימן ולחמצן. המימן, בהיותו קל, ימלט לחלל, והחמצן ימשיך בבעירת יתר הפחמימנים, ששוב יהפכו לדו-תחמוצת- הפחמן ולמים, וחוזר חלילה. לכן, מבחינת "עולמות מתנגשים" התשובה פשוטה: פחמימנים בוערים הופכים לדו-תחמוצת-הפחמן. אולם מאחר ורק כמה אלפי שנים חלפו מאז החל התהליך, ניתן להניח שעדיין קיימים שם פחמימנים, ושריפות עדיין מתרחשות שם.[6])
גם ביחס למוצאו של נוגה מיופיטר, אפשרות שהתנגדו לה נחרצות ב1950-, השתנתה הדעה המדעית לאחר עשור אחד. שני מאמרים העוסקים בתהליך היווצרותה של מערכת השמש פורסמו ב1960-. מק-קריאה טען ששום כוכב-לכת לא יכול היה להיצטבר פנימה למסלולו של יופיטר, מבלי שכוח הגרוויטציה של השמש יפרקנו (Roche limit).[7] ליטלטון הגיע למסקנה שמקור כוכבי-הלכת הפנימיים, כולל נוגה, חייב להיות מהתפקעות מאחד מכוכבי-הלכת הענקיים, במיוחד מיופיטר.[8]
בספטמבר 1963 פירסם כתב-העת American Behavioral Scientist מאמר שכתבתי: "מספר דוגמאות נוספות לתחזיות נכונות". המאמר מכיל סקירה של בדיקות שונות, אישורים וראיות תומכות נוספות.
אותה חוברת עסקה בהרחבה בצורה שבה התקבל – או יותר נכון לומר נדחה – הספר "עולמות מתנגשים", והמאמצים שנעשו להחרימו.
ב1963- כתב לי פרופסור הרי הס, אז יושב ראש ועדת החלל של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב: "על אחדות מתחזיותיך אמרו שהן בלתי אפשריות כאשר טענת להן; כולן נחזו זמן רב לפני שהגיעו ראיות לכך שהן נכונות. מאידך, אינני יודע על תחזית כלשהי לה טענת שהוּכחה מאז כמוטעית."
באשר לתחזיתי ביחס למגנטוספרה שתימצא לכדור-הארץ, כתב האסטרונום דונלד מנצל, לאחר שנתגלתה, כי מאחר שטענתי שהמגנטוספרה תגיע עד למסלול הירח, הרי שתחזיתי מוטעית. המגנטוספרה שנתגלתה, כך אמר, איננה מגיעה אלא עד לכעשירית המרחק לירח.[9]
פחות משנה לאחר מכן, בספטמבר 1964, דיווח ד"ר נורמן נס (Ness) מנאסא מתוך המידע ששוגר על-ידי "אקספלורר-18":
"כמה מקווי השדה המגנטי [של כדור-הארץ] בצד הלילה, אכן חוזרים לקוטב השני לאחר שהם בולטים אל תוך החלל. אולם נמצא שכמה מן הקווים… ממשיכים מעבר למסלולו של הירח, עד למרחק של 240,000 מיל."
התמונה השתנתה לחלוטין. סימנים לזעזועים נצפו עלי אדמות ועל כוכבי-לכת אחרים במערכת-השמש. נמצא מכתש תת-ימי עצום הסובב את כדור-הארץ; אובחנה שכבת אפר ממקור חוץ-ארצי על תחתית כל האוקיאנוסים; נמצאה עדות פליאומגנטית שהקטבים המגנטיים התהפכו פתאומית שוב ושוב; נמצא שגזים נפלטים מאחדים ממכתשי הירח, שחשבו כי הוא קר עד לתוך תוכו.[10])
נוסף לכך, עם תגלית אותות הרדיו המגיעים מיופיטר, המגנטוספרה המקיפה את כדור-הארץ, הפלסמה הסולרית, המטען החשמלי העודף על השמש, השדה המגנטי העצום סביב צדק, והשדה המגנטי הממלא את החלל הבין-פלנטרי – התקבלה עדות מכרעת שמערכת-השמש, והיקום בכלל, אינם סטרילים מבחינה אלקטרומגנטית. זהו שינוי מהותי בהבנת היקום, טבעו והכוחות הפועלים בו.
הנה כאן היו ההישגים המפוארים של חקר החלל. נמצא שהחלל הבין- פלנטרי חדור תדיר בשדות מגנטיים, ואף פעם לא חופשי מפלסמה סולרית – זרם של חלקיקים טעונים. כוכב-הלכת נוגה אפוף מעטה מסיבי של דו-תחמוצת הפחמן, בו אבק וגזים של פחמימנים. טמפרטורת פני נוגה ,4250C ונוגה מסתובב על צירו בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי-הלכת (תגליות שלא האמינו להן כאשר נתגלו לראשונה).
לא נמצא הסבר, לא לחום של נוגה, לא למעטפת המסיבית של דו-תחמוצת הפחמן בה גם פחמימנים, ואף לא לסיבוב בכיוון הפוך של נוגה, גם לאחר שנתגלו. אולם אני טענתי שאלה פני הדברים לפנישנתגלו, וזאת כמבחנים מכריעים לתזות שלי.
ואז ב1966- נתגלתה תהודה מוזרה בין נוגה לכדור-הארץ. בכנס השנתי של האיגוד הגיאופיסיקלי האמריקני, ב23- באפריל 1966, הודיעו מאוניברסיטת קליפורניה על התגלית המפתיעה כי נוסף לכך שנוגה מסתובב בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי-הלכת, כל פעם שנוגה חולף בין השמש לכדור-הארץ הוא מפנה אותו צד אל כדור-הארץ. תופעה זו לא ניתן להסביר מבחינה גוויטציונית. אפילו לו היתה המסה של נוגה בלתי מאוזנת, ונוטה לצד אחד, כפי שניסו להסביר את התופעה, חייב היה נוגה להיות "נעול" לשמש, ולא לכדור-הארץ, כי כוח משיכת השמש על נוגה חזק בהרבה מזה של כדור-הארץ. "תהודה" זו, כפי שקראו לה מגליה, אם אכן תאושר, הינה ראיה לכך שנוגה וכדור-הארץ התקרבו מאד זה לזה בעבר, ראיה שלא נמחקה עם חלוף הזמן; לפי "עולמות מתנגשים", זמן הנמדד במספר אלפי שנים בלבד. על זאת כתב גורדון[11]: "סוג זה של תנועה תהודתית עמידה בפני הפרעות חיצוניות", ושאל: "מתי לכד כדור-הארץ את סיבובו של נוגה?"
אֶשֶלְמָן כתב על כך ב Science[12]:
"אין מבינים כיצד יכול היה הקשר לכדור-הארץ להיווצר… אולם הסקרנות והענין באפשרות של קשר כלשהו עם כדור-הארץ אף גוברים לאחר הדיווח שציר הסיבוב של נוגה ניצב למסלול של כדור-הארץ (בתחום של מעלה אחת, שהוא תחום דיוק המדידות) שעה שהוא נוטה ב 30 מהניצב למסלולו שלו."[13])
אישורים הגיעו מהים, מהיבשה, מהמעטפת סביב כדור-הארץ, מהירח ומכל אחד מכוכבי-הלכת שנחקרו; וטבעם האלקטרומגנטי של מערכת-השמש ושל היקום אינם עוד בחזקת הס-מלהזכיר.
לאחר שהגיעו אישורים אלה נתבקשתי להרצות בסימפוזיונים שנערכו באוניברסיטאות רבות כמו אוניברסיטת הארווארד, יֵל, בראון ועוד.[14]) גם אירגונים מדעיים התענינו – דיברתי בפני המכון האמריקאי לאווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה, סניף פרינסטון, ובפני המדענים של מרכז המחקר על שם דוד סרנוף (RCA)ב1966-, ובמכוני חקר החלל של ,NASAב1972- וב1973- ועוד.
במכללת דרטמאות – שם נערך סמינר בן שבעה שבועות (ינואר-מרץ 1967) על הנושא "וליקובסקי וכתביו", השתתפו חברי סגל מהפקולטות להיסטוריה, ארכיאולוגיה, פיסיקה, אסטרונומיה, מדעי החברה, גיאולוגיה, ביולוגיה ותולדות המדע.
המהפכה לא מוגבלת לתחומי הגיאולוגיה, קוסמולוגיה, אסטרונומיה, פליאונטולוגיה ותורת האבולוציה; מושפעים גם תחומי האנתרופולוגיה, היסטוריה עתיקה, התפתחות הדתות, המיתולוגיה והפסיכולוגיה הקולקטיבית.
בשנת 1974 נערכו, תוך אותה שנה, חמישה סימפוזיונים שיזמו חמישה מוסדות מדעיים על עבודתי, כאשר כל אחד מהם דן בנושא מהיבט אחר.[15])
לאחרונה כאשר אני מוזמן להרצות בפני חברות ופקולטות של פיסיקאים ומהנדסים, אני פונה לקהל ומבקש שאלה החושבים שיופיטר, עם המגנטוספרה העצומה שלו, יכול לנוע בשדה המגנטי של השמש, אפילו אם חוזקו רק כמה גאוס, מבלי שיושפע על-ידו, או שירחיו של יופיטר יכולים לפלס את דרכם דרך המגנטוספרה של כוכב הלכת הענקי מבלי שיושפעו ממנה – ירימו יד. אף פעם לא ראיתי יד מורמת.
פרופ' אשלמן מJPL- כתב לכתב חדשות (ב11- בספטמבר 1970): "מסתורין גמור עבורי כיצד מגיע עמנואל וליקובסקי למסקנותיו. כמעט נדמה כאילו הוא עושה זאת בעזרת כוח הרצון שלו בלבד…".
וכי יכולתי בכוח הרצון ליזום את אותות הרדיו מיופיטר? אין כאן כל מסתורין – קריאה בספרָי הוא תנאי להבנת הדרך בה אני מגיע למסקנותי. אלא שלא מעטים, בשם "השיטה המדעית", פטרו את עצמם מלקרוא את הספר בו דנו, ולעתים אף ניסו למנוע את פירסומו.[16])
אם הנחותי מוטעות, ורק במקרה צדקתי במספר תחזיות כה גדול, אזי חייבים התיאורטיקאים העוסקים בתורת ההסתברות לבדוק, כפי שסָפקנים יותר ידידותיים מניחים, אם נובע הישג זה מאיזו תכונה אינטואיטיבית יוצאת דופן. במקרה זה יש להאשימני לא רק בכפירה אלא גם בכישוף. מאידך, אם הסיפור הוא שחזור של מאורעות שהתרחשו, ושל המסקנות ההגיוניות הנובעות מהם, ההישג איננו אלא "נפולת טבעית מרעיון מרכזי אחד."[17]
היום (1974) התזות שלי אינן עוד אפיקורסיות. רובן נכללות בספרי לימוד, גם אם ההכרה איננה ניתנת כראוי. עבודתי לא נסתיימה – אני רק פתחתי אופקים חדשים. הצעירים ובעלי הדמיון באים ומתענינים בזרם הולך וגובר. מכללות ואוניברסיטאות רבות בארצות-הברית מציעות קורסים וסמינרים על התזות שלי.
אילו הופיע ספרי עתה, לאחר ממצאי עידן החלל, היה גורם לתגובה הרבה יותר מתונה, ולו רק מפני שכל כך הרבה דברים שנאמרו בו תואמים את העובדות שנתגלו מאז.
עדכון המערכת
ב-1979, בחוברות Science בהן הובאו ממצאי "פיוניר ונוס", דיווחו הופמן ועמיתיו: על "הריכוז הגבוה המפתיע של ארגון-36 קדמוני על נוגה"[18].
נמצא "שהאטמוספרה של נוגה מכילה פי 300 עד פי 500 יותר ארגון36- מאשר על כדור-הארץ. 'פירוש הדבר או שנוגה נוצר מחומרים שונים מאשר שאר מערכת השמש, או שתהליך ההיווצרות היה שונה,' אמר ג'ון הופמן".[19]
ארגון-36 נחשב לאיזוטופ קדמוני – ככל שעובר יותר זמן מאז היווצרות כוכב הלכת הוא פוחת והולך, ומאידך ככל שכוכב הלכת יותר צעיר ימָצאו עליו כמויות יותר גדולות. לכן, כפי שביטא זאת תומס דוניו: "ההשלכות הקוסמוגוניות על היווצרות מערכת-השמש הינן מהממות".[20]
שניהם שכחו שכבר בדצמבר 1962, בכנס האגודה לגיאופיסיקה, כאשר הגיעו החדשות שכוכב הלכת נוגה מסתובב על צירו בכיוון הפוך לכל שאר כוכבי-הלכת, היו שהגיבו: "יתכן שנוגה נוצר לחוד משאר כוכבי-הלכת, אולי בהתפוצצות סולרית משנית, או אולי בהתנגשות בין כוכבי-לכת.[21]"
ב-1979 הגיעו תגליות חדשות גם מיופיטר. כאשר וליקובסקי כתב על התפרקויות חשמליות בין-פלנטריות – כגון מהלומות הברק של יופיטר – נראה היה הדבר לגמרי בלתי מתקבל על הדעת. ב-1979 נתגלו, על-ידיVoyager התפרקויות חשמליות בין יופיטר לאיו, אחד מירחיו. נמצא גם שהשדה המגנטי של יופיטר חזק בהרבה משהראו הממצאים ב-1969.
כאשר יחס וליקובסקי את ההכחדות הפתאומיות של מיני בעלי חיים שונים להתקרבות יתר של גורם חוץ-ארצי היתה זו כפירה בתורת האבולוציה המבוססת על תורת האחידות (uniformitarism). ב-1980 דיווחו אלברז ועמיתיו על כמויות גדולות של אירידיום, שמוצאו חוץ-ארצי, בשכבת הגבול שבין השכבה הקירטונית לשלישונית ,(Tertiary-Cretatious) והגיעו למסקנה שההכחדה הפתאומית והבו-זמנית של מיני בעלי-חיים רבים, נגרמה על-ידי התנגשות של ממש עם מטאוריט ענק. בסוף מאמר ארוך הם מסכמים כך: "אם ההכחדות במעבר מהקירטוני לשלישוני נגרמו על-ידי התנגשות, אותו דבר יכול להיות נכון גם לגבי הכחדות קודמות… חמש מאז סוף הקדם-קמברי"[22].
מדוע אם כך להוציא מכלל זה את קץ הפלאיסטוקן – לפני אלפי שנים בלבד?
מסתבר שהממסד המדעי מתחיל לקבל רבות מן התזות של וליקובסקי, שהיו בחזקת טאבו כאשר יצא "עולמות מתנגשים" לאור ב-1950, אם כי בדרך כלל בלי לנקוב בשמו:
(1 שהיו קטסטרופות כלל עולמיות שנגרמו על-ידי גורם חוץ-ארצי וגרמו להכחדת מינים רבים של בעלי-חיים (אמנם מדובר רק בתקופות גיאולוגיות קדומות).
(2 שכוכב הלכת נוגה נוצר בדרך שונה משאר כוכבי-הלכת במערכת-השמש (חום גבוה, סיבוב בכיוון הפוך, כמות גדולה מאוד של אַרגון-36).
(3 שכוחות אלקטרומגנטיים אכן נוטלים חלק משמעותי במערכת השמש. (ב-1978 כתב ברנרד לובל בספרו In the Center of Immensities על "ההכרה, לה הגיעו בעשר או בעשרים השנים האחרונות,שלשדות מגנטיים חייב להיות תפקיד משמעותי ביקום…").
[1] ) ערוך מתוך הקדמה שוליקובסקי כתב למהדורת הכריכה הרכה של "דלתה" ב1965-, ומתוך מספר מאמרים שפירסם מאוחר יותר.
[3] ) ראה מראי מקום ועל המחקרים בהרחבה בארץ רעשה פרק 11, סעיפים "שינויי אקלים פתאומיים", ו"ירידה פתאומית בגובה פני הים".
בהקשר זה מענין מאמרם של Neev & Friedman, ב-Science, 27 באוקטובר 1978, על "פעילות טקטונית לאורך גבולות התת-לוח (subplate) של סיני", בו נקטו באותם תאריכים ממש: "הנתונים שהוצגו כאן מהשוליים המערבים והמזרחים של התת-לוח של סיני, מורים על שני שלבים של פעילות טקטונית… השלב הראשון לפני בין 2700 ל3500- שנה."
[4] Physics Today ,F.D.Drake, אפריל 1961.
[5] ) הממצאים של "פיוניר ונוס" הפריכו באופן מוחלט את הסבר החממה לטמפרטורה הגבוהה של נוגה – הסבר בדיעבד של הממסד המדעי. בחוברת של Science מ6- ביולי 1979, שהוקדשה לדו"חות ממצאי "פיוניר ונוס" מוצאים:
א. שצד הלילה חם מצד היום – "ממצא מביך" (ע' 46).
ב. "עליית טמפרטורה מפתיעה מקו המשווה לכיוון הקוטב" של 20o C בגבהים שמתחת ל80- ק"מ.(ע' 46).
ג. אטמוספרה האפשרת לחום לצאת: "האטמוספרה היותר נמוכה… הרבה פחות אטומה לגלי אינפרה-אדום מן המצופה" (ע' 84).
ואם לא די בכך אזי נמצא, כפי שהביא זאת ריצ'רד קֶר (Kerr)במאמר מסכם בscience , 18 בינואר, 1980: "כאשר חיישני 'פיוניר ונוס' מדדו את כמות אנרגית הקרינה העוברת דרך האטמוספרה, כל אחד מהם מצא שיותר אנרגיה מוקרנת כלפי מעלה מהאטמוספרה היותר נמוכה מאשר נכנסת לתוכה כאור השמש." (הדגשה שלנו).
[6] ) ב1979- דיווחו ד"ר הופמן וד"ר דוניו Donahue)) מנתוני "פיוניר ונוס" על "דליקות כימיות מיסתוריות", ראה Popular Science, אפריל 1979.
[7] McCrea, Proceedings Royal Society, סדרה א, כרך 256.
[8] Lytlleton, "דיווחים חודשיים",Royal Astr. Soc. בספרו "הבנת האדם את היקום", ע' 36.
[9] .Dec. 1963 ,Harpers ,D.Menzel
[10] ) הקדמה זו נכתבה לפני הנחיתה על הירח; ראה מאמר של וליקובסקי ב"ניו-יורק טיְמס" לקראת הנחיתה על הירח (21 ביולי 1969) כמובא בPensee IVR I- 1972, בע' 217-215 ב-VR; ובעברית בפרק "שחר" ב"לפני עלות השחר – שיחות והתכתבות עם אינשטין". שם מובאים גם אישורים רבים נוספים שהגיעו מהירח, כגון רדיואקטיביות מוגברת, רעידות ירח תכופות, מגנטיות שיורית (אם כי לירח אין שדה מגנטי), וגרדיאנט טמפרטורה עולה מתחת לפני הירח, להם טען וליקובסקי לפני הנחיתה על הירח.
[11] Ideas in Conflict ,J.J.Gordon , (1966) ע' 37.
[12] ,R. Eshleman "תגליות ראדאר באסטרונומיה" Science 3 בנובמבר 1967, ע' 590.
[13]) ובסוגריים הוסיף כאן אשלמן: "קשה להימנע מלהזכיר בהקשר זה את ההיפותזה שהציג עמנואל וליקובסקי המבוססת על תעודות היסטוריות מחלקי תבל רבים – אם כי לגמרי ללא הצדקה על יסוד מה שאנו חושבים שאנו יודעים על מכניקת-גרמי-השמים – שבזמנים היסטוריים התקרב נוגה מאד לכדור-הארץ."
[14] ) ביניהן, אוניברסיטת פרינסטון, דיוּ, פיטסבורג, דיוק, קנט, טמפל, ברנדֵיס, שיקגו, קנזס, ויסקונסין, מכון קרנגי לטכנולוגיה, מכללת אוברלין, מכללת סוותמור ועוד ועוד.
[15] ) ב25- בפברואר ערכה "החברה האמריקנית לקידום המדע" (AAAS), כנס "אתגרו של וליקובסקי למדע" במסגרת האסיפה השנתית של החברה. במאי של אותה שנה נערך סימפוזיון בן שלושה ימים באוניברסיטת לתברידג' באלברטה שבקנדה על הנושא "וליקובסקי ושכחה תרבותית"; ביוני נערך סימפוזיון בינלאומי באוניברסיטת מקמאסטר בהמילטון אונטריו על "וליקובסקי וההיסטוריה הקרובה של מערכת-השמש", בו הוקראו למעלה מחמישים מאמרים; ב 29-27 באוקטובר ערכו באוניברסיטת דוקֵן (Duquesne), בפנסילבניה, סימפוזיון על שחזור ההיסטוריה העתיקה; וב2- בנובמבר ערכה "החברה לפילוסופיה של המדע" סימפוזיון על הנושא "וליקובסקי וסוציולוגיה של המדע" באוניברסיטה באינדיאנה.
[16]) ראה חרם בשם המדע Stargazers)), ספר שוליקובסקי כתב לפי עצתו של אינשטין, על התגובות של הממסד המדעי ל"עולמות מתנגשים". כמו כן The American Behavioral Scientist (ספטמבר 1963) שהוקדש כולו לנושא שהתמשך ויצא אחר כך כספר The Velikovsky Affair, בעריכת DeGrazia.
[17] כך התבטא ראלף ג'רגנס (Juergens) בחוברת של .The American Behavioral Scientist
[18] כמו גם של ארגון 38- ושל ניאון20- אף הם איזוטופים קדמונים(primordial) ראה ,Science 23 בפברואר 1979, ע' 801-800 ,וגם 6 ביולי, ע' 49.
[19] ,Popular Science אפריל 1979.
[20] Associated Press ,T. Donahue, 11 בדצמבר, 1978.
[21] The National Observer, דצמבר 1962.
[22] Science 208 (1980) ,L.W. Alvarez et al .