תגובה ל"ויאמר ויען" מאת צור ארליך במקור ראשון

מכתב קצר שכתבתי למערכת "מקור ראשון" ושלא הדפיסו

לכב' מערכת מקור ראשון

בכתבתו של צור ארליך "ויאמר, ויען" (דיוקן, 26.3) – הוא ראיין את ישראל פינקלשטין, הטוען שאין למצוא בקרקע את התיעוד ההיסטורי התנ"כי עד לממלכה המפולגת, ולעומתו את יואל בן- נון הטוען ש"לא מוצאים" אינו טיעון, "עוד ימצאו"

מיד מתחת לכותרת הכתבה נשאלה השאלה: האם התגליות החדשות תואמות המקרא, שהאחרונות בהן – חומת המלך שלמה (אילת מזר) וכתובת עברית (גרשון גליל) – "האם זה מה שיחולל מהפך בחקר המקרא?"

מי שקרא בכתבה את תגובותיו של פינקלשטין, מבין שהממצאים האלה לא יחוללו מהפך בעמדתו הנחרצת; וגם יואל ב-נון לא מצפה למהפך, כפי שאמר: "תמיד יש סתירות – מתמודדים איתן".

הבעיה האמיתית, שאף אחד מהמרואיינים לא הזכיר, זו העובדה שהשכבות הארכיאולוגיות בארץ מתוארכות לא לפי ההיסטוריה המקראית, אלא לפי הכרונולוגיה המצרית.  ומאחר שאת המסופר בתנ"ך לא מוצאים בקורות מצרים, ואת המסופר בקורות מצרים לא מוצאים בתנ"ך, אין פלא שבשכבות המתוארכות לפי הכרונולוגיה המצרית – לא מוצאים את התיעוד התנ"כי.

בסדרת ספרי "תקופות בתוהו " מוכיח עמנואל וליקובסקי, כי ישנה טעות של למעלה מ-500 שנה בכרונולוגיה המצרית. עם תיקונה, נוצרת התאמה מופלאה בין הממצאים במצרים לבין המתועד בתנ"ך דור אחר דור (ראה טבלה באתר https://velikovsky.net)  . עם קיצור הכרונולוגיה המצרית נפתרת גם בעיית ”תקופת החושך“ ביוון.

במקום להתעלם מספריו, הגיע הזמן שהארכיאולוגים ילמדו ויתמודדו עם שחזור ההיסטוריה של וליקובסקי, בו מובאת פרדיגמה חדשה, לפיה הכרונולוגיה המצרית מוטעית מיסודה.

אם וכאשר הארכיאולוגים שלנו יצאו משעבודם לכרונולוגיה המצרית המוטעית והמטעה, אז, אכן יחול מהפך בחקר המקרא. מן הסתם נצטרך לחכות לכמה סטודנטים חדשים ואמיצים שיפרצו את הדרך לפרדיגמה החדשה.

– – –

מאחר והענין הוא פוליטי, חשוב שהדבר יובא לידיעת הציבור.

אילו מחקריהם של האסכולה התל-אביבית, כמו פינקלשטין היו אכן מדעיים גרידא, הם היו מסתפקים בכתבי עת ארכיאולוגים. אולם, הם שוב ושוב מפרסמים את "ממצאיהם" (למעשה חוסר ממצאיהם) בעיתונות הכללית.  נוסף למאמר בעיתון "הארץ" –  "התנ"ך: אין ממצאים בשטח" המוזכר בכתבה, אני נתקלתי גם במאמרים כמו בכתב-העת "ארץ וטבע", כתב עת לאיכות הסביבה, שם נתנו למאמר כותרת: "למלך אין כתר", (מאי – יוני, 2001), במוסף "מעריב", תחת הכותרת "ממלכה או בדיחה", (30.1.05)  ב"על הפרק", כתב עת למורים לתנ"ך מטעם משרד החינוך (תשס"ב), בתכניות בטלוויזיה וברדיו. הלהט הזה לנפץ את  מסורת העם היהודי ולהפיץ זאת בכל דרך לתודעת הדור הצעיר ברור שהוא פוליטי.

בכל מקרה, קשה להבין את הטוענים שכל המסופר בתנ"ך, עד לממלכה המפולגת, איננו תיעוד היסטורי אמין. שהרי אילו היו אלו סיפורים לפאר את עם ישראל, לא היו ממציאים חטאים לדוד ולשלמה אלא רק דברי שבח. אדרבא שעה שבארצות השכנות פיארו את המלכים כאלים, בעם ישראל סיפרו גם על המעשים הטובים והמפוארים אך גם על החטאים של מנהיגי העם – סימן מובהק לכך שהתיעוד הוא אותנטי.