טבלת ההמחשה

כמובא בהוצאה העברית של "תקופות בתוהו – ישראל ומצרים"

רבים מקוראי המהדורה המקורית של "תקופות בתוהו" (Ages in Chaos) הביעו את צערם על כך שלא נכללו שם טבלאות סינכרוניות עבור התקופה הנידונה להמחשת לוח הזמנים המקובל לעומת לוח הזמנים המשוחזר. אחדים מהם כתבו וביקשו לכלול טבלא כזו במהדורה הבאה. אני עושה זאת כאן.

בטבלא שלוש עמודות. העמודה הימנית והאמצעית מראות את סדר המאות והדורות לפי לוח הזמנים המקובל: בעמודה האמצעית מופיעה ההיסטוריה של בני ישראל לפי התנ"ך, ובעמודה הימנית ההיסטוריה המקובלת של מצרים.. בעמודה השמאלית, לעומת זאת, מופיעה ההיסטוריה המצרית לפי הסדר המתקבל מן השחזור המובא כאן. ניתן לראות בקלות שהשחזור של התקופות שנסקרו בכרך הנוכחי מתקבל על-ידי הזזת תחילת הממלכה החדשה בכ–540 שנה קרוב יותר לזמננו. כתוצאה מהזזה כזו ניתן להבחין בתופעה מפליאה. דברי ימיהם של מצרים ושל ישראל, המנוכרים אלה מאלה לחלוטין, נעשים מקושרים בכל דור.

לפי הכרונולוגיה המקובלת אין קורות ישראל ומצרים יודעים זה על זה דבר. אפילו על יציאת-מצרים ותופעות הטבע שליוו יציאה זו – בהן לפי רשומות בני ישראל ערים חרבו, המוני מצרים נספו, ופרעה עם חילו טבעו בים – אין מוצאים דבר במקורות מצריים. לכן מתנהל ויכוח בין התומכים בתיאוריות שונות על זמן יציאת מצרים בהיסטוריה המצרית (אך כולן בימי "הממלכה החדשה"): בימי אמנחתפ השני? או אמנחתפ השלישי? או אחנאתון? כל אלה מן השושלת השמונה-עשרה; או מרנפתח מן השושלת התשע-עשרה? או אולי רעמסס השלישי מן השושלת העשרים? ומקצרים אל תקופת השופטים בהתאם לתיאוריות השונות – מכארבע מאות שנה לפי התנ"ך, ועד למאה שנה – אך ללא הועיל.

לעומת זאת כאשר מספרת ההיסטוריה המצרית על מלחמות שחייבות היו להתרחש, לפי הכרונולוגיה המצרית, בימי השופטים – אותן המלחמות הגדולות שערכו באר. ישראל מלכי השושלות התשע-עשרה והעשרים – רעמסס השני, מרנפתח, ורעמסס השלישי – אין ההיסטוריה הישראלית יודעת על כך דבר: ספרי יהושע ושופטים אינם מזכירים את המצרים אפילו פעם אחת, אם כי ספרים אלה מלאים פרטים על מלחמות ואפילו על תקריות קטנות אם עמים ושבטים שונים.

כך נמשך הדבר לאורך מאות שנים, עד שלבסוף מוצאים התאמה אחת – הזהוי של בוזז המקדש בירושלים בימי רחבעם בן שלמה – פרעה שישק – עם ששונק (ניתן לקרוא גם סוסנק) הלובי. וגם כאן, יש לציין, זמנו המדויק של אותו פרעה לא ידוע ממקורות מצריים, והצבתו בעשור מסוים בחציה השני של המאה העשירית נעשה בהסתמך על הכרונולוגיה המקראית. כך נקבע ששונק-סוסנק להיות בן זמנו של רחבעם, אם כי מן המקורות המצריים ידוע שגבה מסים רק מערי הממלכה הצפונית – ממלכת ישראל – ודבר לא נאמר במקורות אלה על מסע נגד ערי יהודה או על שוד בית המקדש בירושלים כמסופר במקרא.

בשחזור הנוכחי פרעה סוסנק הוא פרעה סוא, שהושע, אחרון מלכי ישראל, העלה לו מס (מלכים ב', י"ז, 4).  סוסנק אף הנציח מס זה בציור קיר. מאידך, כיבוש ערי יהודה ושוד המקדש, תוארו וצוירו בתבליטי כרנך על-ידי תחותמס השלישי שהיה, לפי השחזור הנוכחי המוצע כאן, הפרעה המקראי שישק.

קשר בין שתי היסטוריות גדולות הקשורות בחוט דקיק של זהוי בודד;ורופף ד, ודאי שאין בו כדי לערוב לסינכרוניות של דורות רבים לאורך מאות רבות של שנים. עד כמה שונה המצב בצד השני של הטבלא: יציאת מצרים מתרחשת בימיה האחרונים ממש של הממלכה התיכונה; תהפוכת טבע גדולה מתוארת בספר שמות, ומפפירוס איפואר אכן רואים שהממלכה התיכונה במצרים נפלה כתוצאה מזעזועי טבע. הארכיאולוג קלוד שפר הגיע לאותה מסקנה עצמה – שלא בני אדם אלא גורמי טבע הם ששמו קץ לתקופת הממלכה התיכונה במצרים ובכל המזרח הקדום. שפר הגיע למסקנה זו על סמך עדויות ארכיאולוגיות; אני לעומת זאת, על סמך טקסטים ספרותיים עתיקים.

מכאן ואילך מוצאים סינכרון בדור אחר דור:⁽¹⁾

(1) הסבר הקשרים בצד שמאל של הטבלא:

<-1-> יציאת מצרים במכות טבע; מכות דומות מתוארות בפפירוס איפואר בימיה האחרונים של הממלכה התיכונה (ראה פרק ראשון, ופרק "ראיות נוספות").

>א< עדות ארכיאולוגית: הארכיאולוג קלוד שפר מצא שהחפירות בכל המזרח הקדום מעידות כי תקופת הממלכה התיכונה במצרים הגיעה לקיצה בזעזועי טבע (ראה פרק "ראיות נוספות").

<-2-> כאשר יצאו ביני יאל קלו בהמוני עמלק במדבר; העאמו (חיקסוס) פלשו למצרים עם קץ הממלכה התיכונה (ראה פרק שני).

>ב< עדות ארכיאולוגית:  ביריחו מצאה קתלין קניון חומה גדולה שהתמוטטה זמן קצר לאחר קץ הממלכה התיכונה במצרים ו"הצטערה" שלא היתה עוד חומה שתיפול בתקופת הממלכה החדשה, שבזמנה יצאו בני ישראל ממצרים "לפי כל חשבון שהוא" (ראה פרק "ראיות נוספות"). אולם לפי השחזור אכן יצאו בני ישראל ממצרים עם קץ הממלכה התיכונה, ולא בימי ההמלכה החדשה כמצופה לפי הכרונולוגיה המקובלת (ראה פרק ראשון).

<-3-> בספרי יהושע ושפטים לא מוזכרת כל פלישה או השפעה מצרית (אם כי לפי הכרונולוגיה המקובלת, חלפו בארץ אמנחתפ III, סתי I, רעמסס II, ורעמסס III במסעות מלחמה בתקופה זו). לעומת זאת עמלק מטריד בפלישות חוזרות ונשנות.

>ג<  עדות ארכיאולוגית: בחצור מצא יגאל ידין עיר גדולה בתקופת הברונזה התיכונה ג' – תקופת החיקסוס – אך לא מצא כלל עיר במפלס המיוחס (לפי הכרונולוגיה המצרית) לימי השופטים, והצטער כי "בין מלחמת דבורה לבין מלך חזור אין כל קשר" (ראה פרק "ראיות נוספות"). אולם לפי השחזור אכן הקבילה תקופת השופטים בזמן לתקופת החיקסוס (ראה פרק שני).

<-4-> שאול ניצח את עמלק בנחל אל-עריש; כאמס ויעחמס, בעזרת בן ברית, ניצחו את עאמו-חיקסוס בעואריש (ראה פרק שני).

<?>  עדות ארכיאולוגית:  אם יחפרו באל-עריש, כפי שחזר וביקש וליקובסקי, האם אכן ימצאו את מבצר החיקסוס-עמלק שם?

<-5-> תחותמס הראשון נדע ל"רצנו" (כנעו – ארץ-ישראל) "לשמח את לבו";  היה זה הוא כנראה הפרעה ששרף את גזר ונתן אותה שילוחים לבתו, אחת מנשות שלמה (ראה פרק שלישי).

<6> המלך שלמה קיבל את מלכת שבא, שלפי יוספוס היתה "מלכת מצרים וכוש". חאתשפסות, היורשת של תחותמס הראשון, ערכה מסע ל"פונת", ול"ארץ הקדושה". מסעה והמתנות שקיבלה (קופים, שנהבים, עצי אלמוגים וכו') מתוארים בתבליטי דיר-אל-בח'רי (ראה פרק שלישי).

<-7-> פרעה שישק בזז את אוצרות המקדש בימי רחבעם בן שלמה; תחותמס השלישי, בזז כלי מקדש מ"רצנו" (כנען – ארץ-ישראל), אותם תיאר בתבליטי כרנך (ראה פרק רביעי).

<-8-> אסא נלחם בזרח הכושי; אמנחתפ השני נלחם בארץ-ישראל (מתוך חלקו השני של הפרק החמישי, שאינו מובא כאן).

<-9-> הספריה שנמצאה בראס-שמרה-אוגרית מספקת הוכחה לכך שתרבות אוגרית, הנחשבת למקדימה בהרבה את התרבות העברית (לפי הכרונולוגיה המקובלת מתוארך קיצה של אוגרית למאה הארבע-עשרה – בין השאר על סמך מכתבי אל-עמארנה שנמצאו שם) היתה למעשה מקבילה לזו של ממלכת ישראל מהמאה התשיעית (ראה פרק חמישי).

<-10-> במכתבי אל-עמארנה (בימי אמנחתפ השלישי ואח'נאתון) מוזכר מקדש שלמה ("מקדש שולמן") במכתב שנכתב מירושלים (מס' 290). במכתבים שנכתבו, רובם מגובלה, מוזכרת שומרון ("שומור"), שנבנתה על-ידי עמרי במאה התשיעית, יותר ממאה פעמים.