חמורבי

מאת עמנואל וליקובסקי

מתוך הנספח ל"ההיתה תקופת חושך ביון?"

המחוקק הדגול של בבל העתיקה, המלך חמורבי, ההוא המוכר ביותר מבין המלכים הקדומים של העת העתיקה בזכות החוקה המפורסמת שלו שנמצאה חקוקה באבן. הוא השתייך לשושלת הבבלית הראשונה. שושלת נודעת זו באה לקיצה שניים או שלושה דורות אחרי חמורבי. כמה עשרות שנים אחריו,  בימי המלך אמיזדוגה, נצפו בחרדה תנועות בלתי סדירות של כוכב הלכת נוגה, ונרשמו על גבי לוחות. זמן קצר לאחר מגן, בנסיבות הלוטות בערפל נסתיימה התקופה הגדולה של שושלת זו. אחריה, במשך כמה מאות שנים, היתה בבל נתונה תחת שלטונו של עם הידוע בשם כשיים (Cassites). עם זה לא הותיר אחריו שום דוגמא של יצירות אומנות או ספרות. את תקופת שלטונו ניתן להשוות לתקופת החיקסוס במצרים, ואף הועלו השערות בדבר היותם אותו עם עצמו. למעשה, נמצאו בבבל חותמות של המלך החיקסוסי ח'יאן ובכך נמצא אישור להכללת בבל בתחום שלטונם הנרחב של החיקסוס.

עד לפני זמן לא רב תיארכו את חמורבי לשנת 2100 [כל התאריכים, אלא אם נאמר אחרת, הם לפס"ה]. מקור לתאריך זה שימשה כתובת של נבונידוס, אחרון מלכי בבל, אשר מלך במאה הששית עד לכיבוש ארצו על-ידי כורש. בעוד בנו ושותפו לשלטון, בלשאצר – הזכור מתוך הסצנה הדרמתית של הכתובת על הקיר בספר דניאל – העסיק עצמו בניהול הממלכה, בילה אביו, נבונידוס, את זמנו הפנוי בתחביב: הוא גילה ענין ניכר בארכיאולוגיה, וחפר את יסודותיהם של מקדשים קדומים, בחיפוש אחר כתובות עתיקות.

ביסודותיו של מקדש בלארסה מצא נבונידוס לוח של המלך בורנבוריש. מלך זה מוכר לנו מהתכתבות אל-עמארנה, בה נטל חלק. על לוח זה כתב בורנבוריש שהוא בנה מחדש את המקדש שהוקם שבע מאות שנה לפניו על-ידי המלך חמורבי. לפי הכרונולוגיה המקובלת נכתבו מכתבי אל-עמארנה בערך בשנת 1400, ולפיכך חייבים היו לתארך את חמורבי לסביבות 2100; וכאשר חוקרי מצרים העתיקה מצאו לנחוץ להפחית מגיל אל-עמארנה כרבע מאה, הוזז זמנו של חמורבי בהתאם. מאידך נטען ש"השושלת הבבלית הראשונה שימשה תמיד ציון דרך בהיסטוריה הקדומה,, כי בעזרתה ניתן לקבוע את לוח הזמנים הבבלי בתחום שגיאה סביר."[1] ולא זו בלבד, אלא שתקופת חמורבי שימשהמורת דרך גם עבור ההיסטוריה של עמי המזרח התיכון מעילם ועד סוריה, ואף הסתייעו בה לבניית לוחות זמנים של עמים אחרים.

מאחר שתיארכו את חמורבי על סמך העדות של בורנבוריש, לפיה מלך חמורבי שבע מאותת שנה לפניו, היה השחזור של "תקופות בתוהו" מקרב את חמורבח לתאריך הרבה יולר מאוחר, בהציבו את התכתבות אל-עמארנה במאה התשיעית ולא הארבע-עשרה, ומכאן גם בורנבוריש, שכתב מכתבים ארוכים בהם דרש, תוך התנשאות, מתנות בזהב, תכשיטים ושנהב. לכן, שבע מאות שנה לפני התכתבות זו היו מביאים אותנו אל המאה השש-עשרה, ולא העשרים ואחת. כמו כן, גם קיצה של השושלת הבבלית הראשונה, מצביעה על תאריך עבור סוף השושלת הקרוב ל1500- או אפילו כמה עשרות שנים יותר מאוחר.[2]

ואכן נמצאה חוליה מקשרת בין השושלת הבבלית הראשונה לבין השושלת השתים-עשרה במצרים, השושלת הגדולה של הממלכה התיכונה: בפלטנוס שבאי כרתים נמצא חותם מהסוג של חמורבי יחד עם חרסים של התקופה המינואית התיכונה, כאלה שנמצאו, באתרים אחרים, יחד עם חפצים של השושלת המצרית השתים-עשרה,[3] וליתר דיוק של וחלקה הראשון של שושלת זו.[4] הדבר נחשב הוכחה לכך ששתי שושלות אלו היו בנות אותו זמן.

אולם בשנים האחרונות, בעקבות סדרה של תגליות חדשות, נעשתה הפחתה קיצונית בזמנו של חמורבי הכרחית. החשובים בין הגורמים התובעים שינוי מהותי בכרונולוגיה של בבל הקדומה ודל מכלול ארצות המזרח התיכון – כרונולוגיה אשר במשך זמן רב נחשבה כבלתי ניתנת לערעור – הם הממצאים שנתגלו במארי, נוזי וח'ורסאבד.

במארי שעל שפת נהר פרת המרכזי נמצא, יחד עם חומר עשיר נוסף, לוח בכתב יתדות הקובע שחמורבי מבבל והמלך שמשי-אדד הראשון מאשור היו בני אותו דור: בשנה העשירית למלכותו של חמורבי נחתמה ברית בין שני מלכים אלה. הממצאים במארי "הוכיחו בצורה מכרעת שחמורבי הוכתר למלך בבבל לאחר עליתו לשלטון של שמשי-אדד הראשון באשור."[5]

שמשי אדד הראשון לא יכול היה למלוך במאה העשרים ואחת, כי ישנן רשימות של מלכי אשור המאפשרות לחשב את תאריך מלכותם. אולם מאחר שחוברו בזמנים מאוחרים יחסית, מודים החוקרים המודרנים ש"המספרים המופיעים ברשימות המלכים הם לעתים קרובות משובשים."[6]  אולם בשנת 1932 נמצאה בח'ורסאבד, בירתו של סרגון השני, רשימה של שמות מלכי אשור יותר מלאה ושמורה יותר טוב. רשימה זו כוללת את שמותיהם של מאה ושבעה מלכים אשורים עם מספר שנו מלכותם. שמשי אדד הראשון, שהוא השלושים ואחד ברשימה, אבל הראשון מבין המלכים ששנות מלכותם ניתנות במספרים, חייב היה למלוך הרבה יותר מאוחר מהזמן שהוקצב לחמורבי, שלפי החוזה ביניהם היה בן זמנו.

רשימת ח'ורסאבד מסתיימת בשנה העשירית למלכות אשור-נררי החמישי, המחושבת כשנת 745. באותה שנה חוברה או הועתקה הרשימה. אם מוסיפים לשנת 745 את סכום שנות המלכות המופיעות ברשימת המלכים משמשי אדד ועד אשור נררי מוצאים כי שנת מלכותו הראשונה של שמשי אדד היתה 1726, ושנתו האחרונה 1694. אלה התאריכים המוקדמים ביותר שניתן לקבל. בגישה פחות ליברלית,  היתה תקופתו של שמשי אדד צריכה להיות משוייכת אף לתאריך מאוחר יותר.

תוצאות חישובי המספרים האלה חייבה שינוי מהפכני בכרונולוגיה הבבלית, בהורידה את תקופת חמורבי מן המאה העשרים-ואחת לתחילת המאה השבע-עשרה. התגלית שחייבה להזיז את זמנו של חמורבי בלמעלה משלוש מאות וחמישים שנה "יצרה פער כרונולוגי מביך."[7]

תהליך קיזוז זמנו של חמורבי היה מחזה מרגש. סמית ואולברייט התחרו ביניהם בתהליך זה. ברגע שאחד מהם הציע תאריך קרוב יותר, הציע השני תאריך קרוב אף יותר. כך נמשך הדבר עד שאולברייט הגיע לשנים 1728 עד 1686 עבור חמורבי, וסידני סמית, בתארכו את שמשי אדד לשנים 1726 עד 1694, נמצא שקבע בכך את תחילת מלכותו של חמורבי לשנת 1716. תהליך קירובו של עידן בסולם הזמן, כאשר שני מנופים מנמיכים את המטען באופן הדרגתי, ככל הנראה עדיין לא הסתיים. היתה אבן נגף שמנעה מן המטען להגיע עד לשלב המתאים: אם חמורבי מלך בזמן שמייחסים לו ממצאי מארי וח'ורסאבד – אבל לפי ממצאי פלאטנוס היה בן זמנם של מלכי מצרים של תחילת השושלת השתים-עשרה – אזי שושלת זו חייבת היתה להתחיל בזמן שלפי הכרונולוגיה המקובלת כבר הגיעה בו לקיצה. לפי הכרונולוגיה המקובלת בשנת 1680 לא רק השושלת השתים-עשרה אלא אף השושלת השלוש-עשרה, האחרונה בממלכה התיכונה, כבר הגיעה לקיצה. החיקסוס משלו, לפי כרונולוגיה זו, במשך מאה שנה, עד שבשנת 1580 פתחה השושלת השמונה-עשרה את עידן הממלכה החדשה.

כבר הצבענו, בתקופות בתוהו כרך א', על הקשיים הכרוכים בהקצאת מאה שנה בלבד עבור תקופת החיקסוס. הבדלי הרקע הגדולים שבין הממלכה התיכונה לבין הממלכה החדשה אף הניעו את פלינדרס פטרי לטעון ש/יש להציב תקופה סותית נוספת של 1461 שנים בין שתי הממלכות האלו. אולם דעה זו לא נתקבלה. כמו כן לא התקבלו המקורות ההיסטוריים (יוספוס לפי מנתו) שהקציבו 511 שנים עבור תקופת החיקסוס, ואף לא הצעתו של הול שביקש להתחשב בשיקולים של שינויים תרבותיים שהצביעו, לדעתו על ארבע מאות עד חמש מאות שנה עבור תקופת החיקסוס.

הנפגעת הבאה היתה השושלת השלוש-עשרה,  כי כאשר קרבו את סופה של השושלת השתים-עשרה לשנת 1680, ואף כי הקצו רק 100 שנה עבור תקופת החיקסוס, לא נותר כל זמן עבור השושלת השלוש-עשרה. וכך, מכיוון שתחילתה של הממלכה החדשה לא הוזזה משנת 1580 – כי תאריך זה נקבע על סמך המחזור הסותי, ולכן נחשב ל"וודאי לחלוטין" ו"מדויק באופן מתמטי" – כבר הגיע סופה של הממלכה התיכונה לשלב אשר מעבר לו לא ניתן היה עוד להורידו. זה גם היווה את המכשול בדרך לכל קיזוז נוסף בזמנו של חמורבי. נעשה אף נסיון לבטל לגמרי את תקופת החיקסוס כך שמתוך 511 השנים של שלטון החיקסוס לפי מנתו לא נותרה אפילו שנה אחת.[8] ביטול זה של תקופת החיקסוס, למרות שהוצע על-ידי מלומד מוסמך, לא התקבל, אבל אפילו ביטול  זה לא הביא את כפות המאזניים לידי שיווי משקל.

גם ללא קיזוז נוסף בזמנו של חמובי, "ההנמכה הניכרת של זמנו היתה מספקת כדי לעורר את הצורך להנמיך [כלומר לקרב] את התאריכים של כל החומר ממערב אסיה והאיזור האגיאי".[9]כתוצאה מכך הופחתו מן הכרונולוגיה של כל מערב  אסיה והאיזור האגיאי  300 עד 400 שנה מן התקופה המקבילה לממלכה התיכונה במצרים. רק תחילתה של הממלכה החדשה לא הוזזה כי, כפי שנאמר, 1580 נקבע באופן "אסטרונומי" על סמך חישובי המחזור הסותי.[10]⁾

ובכל זאת הממצאים במספוטמיה חייבו הנמכה נוספת של תאריכי השושלת הבבלית הראשונה. במקרה מסוים בכרונולוגיה של המזרח התיכון שלפני הממלכה החדשה במצרים – התאריך של מה שקרוי הלוחות הקפדוקיים – קוצצו שש מאות שנים שלמות. על לוחות מנוזי ואראפקה, נמצאו טביעות חותם של השושלת הבבלית הראשונה. לוחות אלה שייכים למאה החמש-עשרה, "דבר המצביע על תאריך הרבה יותר מאוחר מזה המקובל לאחרונה."

אם חמורבי חי במאה השש-עשרה, והשושלת הבבלית הראשונה משלה עד תחילת המאה החמש-עשרה, אזי תאריכים רבים של ההיסטוריה הקדומה חייבים להיערך מחדש באופן קיצוני ביוצר. אולם את הממלכה התיכונה לא ניתן היה לקרב  מעבר ל1580- מפני שהזזה כזו היתה מביאה חלק מן הממלכה התיכונה אל תוך תקופת הממלכה החדשה.

בשחזורי את ההיסטוריה העתיקה מצאנו שתחילת הממלכה החדשה תואמת בזמן לחלק האחרון של מלכות שאול, במחציתה השניה של המאה האחת-עשרה. הממלכה התיכונה (השושלת השלוש-עשרה) הגיעה לקיצה  לא ב1780- וגם לא ב1680- אלא זמן קצר אחרי 1500. לתקופת החיקסוס נמצא שוב זמן בהיסטוריה: היא נמשכה למעלה מארבע מאות שנה, ומקבילה בזמן לתקופת הנדודים במדבר, לימי השופטים, ולחלק ממלכות שאול.

רשימות המלכים האשוריות מעניקות תמיכה לשחזור שלנו על-ידי חשיפת הצורך בקירוב התאריכים של השושלת המצרית השתים-עשרה. כמו כן, עם הצבת חמורבי במאה השש-עשרה, זמנו של בורנבוריש הוא במאה התשיעית. וזה אמנם הזמן שיחסנו להתכתבות אל-עמארנה; ולא היה זה החומר האשורי והבבלי אלא העדות המקראית והמצרית שאילצה אותנו להגיע למסקנה שיש להזיז את תחילת הממלכה החדשה מ1580- לסביבות 1040.

אם נתבונן בעובדות הארכיאולוגיות שהובאו כאן, נמצא שהשושלת הבבלית הראשונה מלכה מן המאה השמונה-עשרה ועד ראשית המאה החמש-עשרה, והיתה בת זמנן של השושלת השתים-עשרה והשלוש-עשרה במצרים – כלומר הממלכה התיכונה. התקופה הכשית (Cassite)בארם-נהרים מקבילה לזמן החיקסוס במצרים ובסוריה, ונפילתה של אימפריה זו של עמלק (החיקסוס) הסירה את עולם "מחוילה [בארם-נהרים] בואך שור אשר על פני מצרים".

התגליות בפלטנוס, נוזי, וח'ורסאבד מצריכות את קירוב קיצה של הממלכה התיכונה במצרים אל המאה החמש-עשרה. אם כי מדובר בחשיפות ארכיאולוגיות של תקופות שקדמו לתקופה הנידונה ב"תקופות בתוהו", הן מספקות תמיכה חזקה לשחזור המוצע בו.

[1] Sidney Smith, בספרו "אלאלח וכרונולוגיה", ע' 2.

[2] ראה תקופות בתוהו – ישראל ומצרים, פרק ראשון וטבלא בסוף הספר.

[3]  Matz, "בגרות התרבות המינואית", Cambridge Ancient History, כרך שני, חלק ראשון, ע' 144.

[4] אולם השווה Smith, "אלאלח וכרונולוגיה", הערה 58.

[5]  Smith, שם, ע' 16.

[6]  שם, ע' 3.

[7]  שם, ע' 16.

[8]  Weill, "השושלת השתים-עשרה במצרים עילית והחיקסוס בצפון".

[9]  Smith, כנ"ל.

[10]⁾ עד כמה חישובי המחזור הסותי מטעים ראה את הפרק "אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית"