"נדמה היה כי לאחר שנקבעו העקרונות היסודיים, חלף עבר לו זמנן של התגליות הבסיסיות ולא נותר למדע אלא לשפר את התצפיות ולהוסיף פרטים להשלמת המידע.

זו היתה ההשקפה בשנת 1895. באפריל של אותה שנה הגיע נָאנְסֶן, בנסיונו לגלות את הציר הצפוני, למרחק של כארבע מעלות ממנו. עולם המדע ראה בגילוי הציר הצפוני את המטרה הנכספת ביותר שנותרה עדיין למדע להגשים.

אולם, לפני שנאנסן הספיק לחזור מקו הרוחב של 86 מעלות ו14- שניות, לביתו בנורווגיה, השתנתה התמונה. קונראד רנטגן גילה את קרני x, קרניים קתודיות העוברות דרך גופים בלתי שקופים. באותה שנה, 1895, ערך מַרְקוֹנִי בן העשרים, שעה שעבד בבית אביו ליד בולוניה, את הנסיון המוצלח הראשון בהעברה אלחוטית. באותה שנה פירסם גם פרויד את מאמרו הראשון (יחד עם ג'וזף בְּרוֹיֶר), שהוביל להבנה חדשה של עולם התת-מודע; ובאותו זמן תרם פָּאבְלוֹב את תרומתו לפסיכולוגיה של הרפלקסים המותנים.

לאחר שנה, ועדיין לפני שנאנסן חזר לחופי נורווגיה, גילה הנרי בֶּקֶרֶל, שעבד עם אורניום, את תופעת הרדיואקטיביות. שנתיים לאחר מכן הלכו בעקבותיו הזוג קיורי, שגילו את הרדיום. ב1897- הודיע תוֹמְסוֹן שהאטום ניתן לחלוקה ושהוא למעשה מיקרוקוסמוס, ובעקבותיו בא רוּתֶרְפוֹרְד. ב1900- הציג פְּלַאנְק את תיאוריית הקוונטים, אנרגיות הנשלחות ב"חבילות", ולא בזרם מתמשך. ובשדה היווצרות המינים, הודיע דֶה-וְרִיס על מוטציות בצמחים שנצפו לראשונה – תהליך של שינויים ספונטנים השונים באופן יסודי מתהליך האבולוציה בדרך הרציפות כפי שהניח דארווין.

כך, תוך כמה שנים, בסדרה מרהיבה של תגליות, נפתח העולם כולו – חומר, אנרגיה, מיני חיים, ונפש האדם – לאופקים חדשים, והכל נראה רוטט בתנודות בלתי פוסקות, בהתנגשויות, ובשינויי צורה – המקרוקוסמוס, המיקרוקוסמוס, ואפילו העולם המורכב של המוח.

ובשנת 1905 הציע אלברט איְנשטיְן, אז בן עשרים-ושש, את הבנתו את העולם הפיסיקלי, הבנה שדרשה גישה מחשבתית חדשה, מעין תעודה לכך שתקופת התגליות הבסיסיות לא הסתיימה עם נצחונו של דארווין על ספר בראשית."

מתוך "הזמן היה בשל לאתגרים חדשים", בנספח ל"ארץ רעשה".