באביב האחרון מלאו לי ארבע פעמים עשרים ועוד ארבע שנים, מאותו יום בו נולדתי בויטבסק, על הגדה המערבית של נהר הדבינה. נתברכתי בחיים ארוכים, כמעט שני אחוזים מההיסטוריה המתועדת. אני זוכר את מלחמת בור – השנה בה עברנו לגור במוסקבה; ואת הפלקט הפטריוטי שתלה על הקיר שלי בשנתי הראשונה בגימנסיה במוסקבה בימי מלחמת העולם הראשונה. משום מה חשבתי שאחיה ששים ואחת שנים. התפלאתי כאשר נודע לי שלפרויד, לפני, היתה אותה הערכה לימי חייו. הוא טעה: הוא הגיע לגיל שמונים ושלוש. אני טעיתי אף יותר: הארכתי אף מעבר לשנות חייו.
באמצע הקיץ האחרון עברו ארבעים שנה מאז שהגענו באניה "מוריטניה" לארצות הברית לשנת שבתון של שמונה חודשים. שוב טעיתי: אנחנו עדיין בארצות הברית. ובראשון לינואר ימלאו שלושים שנה מאז שהסכמתי שאריק לאראבי יפרסם ב"הרפרס מגזין" סקירה מוקדמת של "עולמות מתנגשים", ובכך פתחתי את הדלת לויכוח הבלתי רגיל ויוצא הדופן – או ציד המכשפות – בתולדות המדע.
מה שמר על הויכוח בנקודת הרתיחה במשך שלושים שנה? שני mentors שלי, הוראס קאלן שעמד בראש "הניו סקול", וג'ון אוניל, העורך המדעי של ההראלד טריביון, כל אחד לחוד, הבטיחו לי ב 1950 שתוך עשר שנים הנושא יבוא על פתרונו. שלוש פעמים עשר שנים חלפו מאז. מה היה ועדיין מעורב בויכוח? חלק משמעותי של הידע האנושי, כמעט כל המדעים המדויקים ומדעי הרוח.
