שיטתו

הבעיה
המרכזית

הארכיאולוגים מפרסמים לעיתים קרובות שהממצאים בקרקע אינם תואמים את תולדות עם ישראל כמתועד בתנ"ך. במאמר שהופיע בעיתון ”הארץ" תחת הכותרת "התנ"ך – אין ממצאים בשטח", סיכם הארכיאולוג את מאמרו: "לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה". האם מחפשים הארכיאולוגים בשכבות הנכונות? על סמך מה מתוארכות השכבות הארכיאולוגיות בארץ?

הפתרון
המוצע

בספרו "תקופות בתוהו" מצא וליקובסקי הקבלות רבות בין המתועד בתנ“ך לבין ההיסטוריה המצרית, דור אחר דור, המורות על כך שיש לקצר את הכרונולוגיה המצרית בלמעלה מ-500 שנה, כמובא בטבלה.כאשר בדק וליקובסקי את היסודות ההיסטוריים והאסטרונומיים שעליהם מושתתת הכרונולוגיה המצרית נוכח כי בטעות יסודם. מאחר שהשכבות הארכיאולוגיות בארץ מתוארכות לפי הכרונולוגיה המצרית – מתוך תיקונה, באות על פתרונן הסתירות שמוצאים הארכיאולוגים עם התיעוד התנ“כי. אגב כך, קיצור הכרונולוגיה המצרית פותר גם את בעיית ”תקופת החושך“ ביוון.

טבלה
להמחשת השחזור

טבלה המציבה את הכרונולוגיה של מצרים לצד ההיסטוריה של ישראל, ובטור שלישי- הכרונולוגיה המתוקנת ע"פ שיטתו של עמנואל וליקובסקי. בטבלה ניתן להבחין בנקודות הקבלה המקשרות בין האירועים בהיסטוריה של שני העמים.

ספריו
ומאמריו

סדרת ספרי תקופות בתוהו. שתי היסטוריות – ישראל ומצרים – מתואמות כאן מתוך מחקר הנקרא כמו סיפור בלשי, החל מיציאת מצרים דור אחר דור. בחרם בשם המדע מספר וליקובסקי על הדרך בה הגיע למסקנותיו ועל הפולמוס סביב ספריו. בעולמות מתנגשים מתועדים הנסים של יציאת מצרים מאגדות-עם סביב העולם כולו, ועדויות גיאולוגיות לכך מובאות בארץ רעשה.

אתגרי
מחקר

באחת מהפגישות בסמינרים שנערכו על מחקריו באוניברסיטאות בארצות הברית אמר וליקובסקי בראיון בלתי פורמלי: "במדע, תיאוריה נחשבת כמבוססת כאשר נוסף על כך שהסברתה את העובדות הידועות טובה מזו של תיאוריה קודמת, היא גם חוזה נכונה עובדות שעדיין לא התגלו. אני מזכיר את תחזיותי לא על מנת לומר ’אמרתי לכם‘, אלא במטרה לשכנע אתכם, מדענים צעירים, את אלה מביניכם המוכנים להתמודד עם אתגרים חדשים, לחשוב: 'היכן אוכל לתרום את חלקי? איזו בדיקה יכול אני לבצע? איזו בעיה מתמטית אוכל לפתור?' ביקורי בקמפוסים ישאו פרי אם מוחות חדשים וצעירים, יפתרו את מה שלא יכולתי אני."

-הבעיה

הפרסומים הארכיאולוגיים השונים, בכתבי העת המקצועיים וגם בעיתונות הכללית, חוזרים שוב ושוב על העיקרון: התיעוד התנכ"י אינו תואם את הממצאים בשטח. במיוחד עולה קושי כאשר מנסים לתאם בין הממצאים ממצרים לישראל. את המסופר בתנ"ך אין מוצאים בקורות מצרים, ואת המסופר בקורות מצרים אין מוצאים בתנ"ך. ומאחר והשכבות הארכיאולוגיות בארץ מתוארכות – כמו בשאר המזרח הקדום – לפי הכרונולוגיה המצרית, אין מוצאים בהן את התיעוד התנכ"י.

דוגמאות לחוסר ההתאמה בין קורות מצרים לתיעוד התנ"כי:

   – למכות מצרים המתוארות בספר שמות כקטסטרופה ("הטרם תדע כי אבדה מצרים" – שמות,י‘,7) אין זכר בתעודות מצריות מאותה תקופה על פי הכרונולוגיה המצרית המקובלת.

   –  על יציאת מצרים בה השתתפו ע"פ המקרא למעלה משני מליון בני אדם, אין מוצאים כל תיעוד במצרים – ארץ בה בוצע תיעוד מפורט של כל כד שמן.

    לכן מתנהל ויכוח בין התומכים בתיאוריות שונות על זמן יציאת מצרים בהיסטוריה המצרית: בימי אמנחתפ השני? או אמנחתפ השלישי? או אחנאתון? כל אלה מן השושלת השמונה-עשרה; או רעמסס השני? או   מרנפתח? מן השושלת התשע-עשרה; או אולי רעמסס השלישי מן השושלת העשרים? ומקצרים את תקופת השופטים בהתאם לתיאוריות השונות – מכארבע מאות שנה לפי התנ"ך, ועד למאה שנה, כפי שניתן לראות בטבלה.

  –  רוב הערים המוזכרות בתנ“ך כערים שכבש יהושע בכניסה לארץ, חרבו ,לפי הכרונולוגיה המצרית, מאות שנים לפני כן. כך שלסיפורי הכיבוש המתוארים בספר יהושע ("ערים בצורות וראשן בשמים") אין כביכול כל בסיס.

    –  בתנ“ך אין כל זכר למצרים במשך כל תקופת השופטים, אף כי לפי הכרונולוגיה המצרית ניהלו הפרעונים, סתי, רעמסס השני, מרנפתח ורעמסס השלישי, מלחמות בא"י בתקופת השופטים.

  

  – לעומת זאת, מסופר בתנ"ך כי בתקופת המלכים התקיימו מגעים חוזרים ונשנים בין ארץ ישראל למצרים, ברוב המקרים עקב התקפות צבאותיהם של הפרעונים על ארץ ישראל – התקפות שהפרעונים מהמאות העשירית ועד הששית לפסה“נ (כלומר מתקופת המלכים בישראל) לא טרחו, משום מה, להזכירן.

   – ע"פ עדות ספר מלכים, הרחיבו כיבושי דוד ושלמה את גבולות הממלכה למימדים הגדולים ביותר בתולדותיה, ושלמה היה מלך אדיר ששמו יצא למרחקים. בפועל לא נמצאו עדויות לכך בהיסטוריה המצרית.

   – כך נמשך הדבר לאורך מאות שנים, עד שלבסוף מוצאים התאמה אחת – הזיהוי של בוזז המקדש בירושלים בימי רחבעם בן שלמה – פרעה שישק – עם ששונק הלובי שמלך במצרים. וגם כאן, יש לציין, זמנו המדויק לא ידוע ממקורות מצריים, והצבתו בעשור מסוים בחציה השני של המאה העשירית נעשה בכדי להתאים את זמן מלכותו לכרונולוגיה המקראית. כך נקבע ששונק להיות בן זמנו של רחבעם, אם כי מן המקורות המצריים ידוע שגבה מסים רק מערי הממלכה הצפונית – ממלכת ישראל – ודבר לא נאמר במקורות אלה על מסע נגד ערי יהודה או על שוד בית המקדש בירושלים כמסופר במקרא.

 שתי הכרונולוגיות ההיסטוריות מנוכרות זו מזו –

מכאן ברור שאם הארכיאולוגים יתארכו את השכבות בארץ לפי הכרונולוגיה המצרית, לא ימצאו בהם את המסופר בתנ“ך.  מאחר שהארכאולוגים אכן נוקטים בשיטה זו, מופיעים לאחרונה מאמרים כגון  "התנ"ך – אין ממצאים בשטח".

כתובת תל דן. צילום: יואב דותן

כך במאמר שהופיע בעיתון ”הארץ“, הנושא שם זה, פתח פרופסור לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל-אביב במילים הבאות:

"אחרי 70 שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, מגיעים הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עם, לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה".

-הפתרון המוצע

ציר המרחב וציר הזמן

כאשר הגיע וליקובסקי להבנה שיציאת מצרים אירעה תוך זעזועי טבע כבירים, נעו מחקריו על שני צירים:

ציר המרחב – עדויות ממסורות עם סביב העולם כולו לתהפוכות-טבע כלל עולמיות בזמנים היסטוריים, ועל כך מסופר ב"עולמות מתנגשים", ועדויות גיאולוגיות לכך ב"ארץ רעשה".

ציר הזמן – בלקחו כנקודת מוצא את הבו-זמניות של זעזועי-הטבע כנקודת סינכרון ראשונית,  מצא וליקובסקי נקודות סינכרון רבות נוספות, המורות על כך שיש לקצר את ההיסטוריה המצרית בלמעלה מחמש מאות שנה.

 אך בגלל הפירוט והדיוק (לכאורה), התקבלה הכרונולוגיה המצרית כבסיס לכל הכרונולוגיה של המזרח הקדום.

 לכן בדק וליקובסקי את היסודות שעליהן מושתתת הכרונולוגיה המצרית  במאמרו ”אסטרונומיה וכרונולוגיה – מקור הטעויות בכרונולוגיה המצרית”, ומצא שיסודות אלה, גם ההיסטוריים וגם האסטרונומיים בטעות יסודם.

  מאחר ומערך השכבות הארכיאולוגיות בארץ מבוסס על הכרונולוגיה המצרית, מתוך תיקונה באות על פתרונן גם הסתירות שמוצאים ארכיאולוגים עם התיעוד התנ“כי.  מסתבר שהארכיאולוגים מחפשים בשכבות הלא נכונות.

 תקופת החושך ביוון

  השמטת  השנים המיותרות מן הכרונולוגיה המצרית, פותרת גם את הבעיה של מאות שנים "חסרות היסטוריה" ("תקופת חושך"), בכרונולוגיה של יוון.

ואכן לספר ”ההיתה תקופת חושך ביוון?“  הוסיף חתן פרס ישראל, פרופסור דוד פלוסר, הקדמה בה כתב:

"האם לא הוּלכנו שולל אחרי כרונולוגיה מצרית כוזבת שהומצאה על ידי פטריוטים מצריים על מנת להוכיח כי בהשוואה למצרים לא היו היוונים אלא ילדים? האם היתה ההיסטוריה של מצרים הרבה יותר קצרה במציאות מאשר סוברים היום? אם ניתן היה להראות זאת, אזי היתה בעיית תקופת החושך ביוון נעלמת. רק מומחים ללא דעה קדומה יכולים לדחות או לקבל את פתרונותיו של וליקובסקי.

 ”זכותו של הספר שהוא מביא פתרון מקורי לבעיה אמיתית. היהיו מספיק מומחים טובים המוכנים להתמודד עם הפתרון המוצע?"

 שיטתו של וליקובסקי, שלא היה פונדמנטליסט, מיוחדת בכך שאינה פותרת בעיה מקומית זו או אחרת, אלא נותנת פתרון אחד לשאלה כולה. ההוכחה לפתרון זה היא ההתאמה המופלאה שמתקבלת בין הממצאים המצריים לבין התנ"ך, דור אחר דור, כאשר בכל שלב מתקבלות התוצאות המתחייבות מן השלב הקודם, אף על פי שהראיות עומדות בפני עצמן ואינן תלויות זו בזו.”  

 מתוך הבעיה ופתרונה

 "על-ידי שבירת המחיצות בין המדעים השונים מגיע עמנואל וליקובסקי למסקנות שאליהן לא הגיע שום מדע בפני עצמו. זהו אתגרו האמיתי, ודבר זה הוא ביסוד מחקריו  ועקרוני  להם."
אריק לאראבי,"הרפרס מגזין"

תשובה למאמר "התנ"ך – אין ממצאים בשטח" בעיתון "הארץ“ 29.10.99

תשובה למאמר "למלך אין כתר" בכתב-העת "ארץ וטבע", גליון 73, מאי -יוני 2001.

תשובה למאמר מ"על הפרק" כתב-העת למורים לתנ"ך מטעם משרד החינוך , תשרי תשס“ה.

תשובה למאמר "ממלכה או בדיחה"במוסף של "מעריב" , 30.1.05

 

ipuwer פפירוס איפואר
פפירוס איפואר

דוגמאות להתאמה המתקבלת בין התנ"ך למקורות המצריים, עם תיקון הכרונולוגיה המצרית:

עשרת המכות ויציאת מצרים:

תיעוד מצרי מתאר מכות טבע שהדמיון בינם לבין מכות מצרים רב ביותר– "פפירוס איפואר" .

–    בפפירוס מתוארים גם שלושה מאורעות שבאו בעטיים של זעזועי הטבע: האוכלוסיה מרדה, ה"מסכנים" (או "האביונים") נמלטו, והמלך ניספה בנסיבות יוצאות דופן. 

    השוואה בין הפרטים המופיעים בפפירוס לבין התיאור בספר שמות מצביעים על כך שמדובר ביציאת מצרים בתעודה מצרית.

–  באבן שחם, שנמצאה באל-עריש, מתוארת רדיפתו של פרעה אחרי אויביו, זריקתו בכוח גדול כלפי מעלה ב"מקום המערבולת", ומותו – במקום הנקרא "פי חרותי".

    תיאור זה תואם לתיאור המופיע בספר שמות ביחס למותו של פרעה (וחילו) בים סוף, במקום הנקרא "פי החירות".

ראה פרק ראשון ב“תקופות בתוהו“

 החיקסוס:

החיקסוס או "עאמו" כפי שנקראו במקורות המצריים, תוארו כשליטים אכזריים במיוחד, שפלשו למצרים ושלטו בה מאות שנים עד שגורשו. 

     לפי  השחזור  ב“תקופות בתוהו  מזוהים החיקסוס–עאמו עם עמלק, העם האכזר שנלחם בישראל מיד לאחר יציאת מצרים ("וילחם עם ישראל ברפידים"), ופלישתם למצרים ממוקמת בסוף הממלכ התיכונה, שנחרבה בזעזועי הטבע של עשרת המכות, תוך ניצול החורבן ששרר בה אחרי זעזועי הטבע הקשים (בהתאמה לפפירוס איפוואר ). 

   הבסתם לבסוף של החיקסוס על ידי שילוב של כוחות מצרים וכוחות זרים, לפי כתובת יעחמס, מתאימה למסופר בתנ"ך על שאול שהביס את עמלק. 

ראה פרק שני ב“תקופות בתוהו“.

כיבוש הארץ ע"י יהושע:

בעוד שהכרונולוגיה המקובלת מציבה את כיבוש הארץ בזמן הממלכה החדשה – שאז היו הערים בכנען חרבות כבר מאות שנים, מציב השחזור את כיבוש הארץ, זמן קצר לאחר נפילת הממלכה התיכונה, כאשר הערים בכנען, שהיו "מבוצרות וראשן מגיע לשמים", אכן נחרבו .

נפילת חומות יריחו

 

 שלמה ומלכת שבא:

השחזור של וליקובסקי מציב את המלכה חתשפסות בדורו של המלך שלמה.

תיאור המסע של חתשפסות ל"ארץ האל" האגדית מתואר בפירוט על קירות המקדש המפואר שהקימה בדיר-אל-בחרי.

השוואה בין התיאור המפורט לבין תיאור הביקור של מלכת שבא (מלכת מצרים  וכוש ע"פ יוספוס) בארמון המלך שלמה, מורה על כך שמדובר באותו אירוע. 

ראה פרק שלישי ב“תקופות בתוהו“.

ביזת כלי המקדש הראשון:

לפי השחזור – אם חאתשפסות היתה מלכת שבא אזי תחותמס השלישי, בנה של המלכה חתשפסות, היה הפרעה בימי רחבעם בן שלמה.

תיאור מסע המלחמה של תחותמס השלישי ופירוט האוצרות שבזז כפי שהם מפורטים על קירות המקדש שלו בכרנך, מזוהים עם תיאור המצור על יהודה של פרעה שישק וביזת כלי המקדש בירושלים בימי רחבעם.

ראה פרק רביעי בתקופות בתוהו.

ממצאי ראס-שמרה – אוגרית:

כפי שכתב וליקובסקי בפרק החמישי:

”לפני חשיפת ראס-שמרה-אוגרית, [ב-1930), הרביצו במשך כשבעים שנה את הדוקטרינות של ביקורת המקרא… שיחסה את מוצאן של רבות ממצוות המקרא לתקופה שלאחר בית ראשון, כלומר לגלות בבל, וכמה מהן אף לתקופה הסלווקית ולהשפעת המחשבה היוונית.

”והנה בחפירות בראס-שמרה נמצאו אותם הביטויים מתקופה המקדימה כביכול את הנביאים בשש עד שבע מאות שנה.

”ההשקפה החדשה, השלטת מאז חפירות ראס-שמרה, אף היא מתייחסת ליסודות רבים בתנ"ך כאל חיקוי, אך הפעם ממקורות כנעניים.

אולם ”לאור הדמיון המפתיע בין לוחות ראס-שמרה והתנ"ך, בלשון, בסגנון, בצורת השירה, במונחים טכניים.. בידע רפואי, בלבוש ועדיים, היה ההיגיון מחייב שספרי המקרא ולוחות אוגרית, המכילים הקבלות כאלה, הם בני אותה תקופה.“

אכן, לשיטתו של וליקובסקי אוגרית שייכת לתקופת מלכי יהודה, ואך  טבעי הוא שנלמדו בה שפות העמים השכנים וסגנון חייהם.

כפי שסיכם וליקובסקי:

"השחזור הנוכחי מטיל אמנם  נטל כבד על מושגי ההיסטוריה המקובלים עקב תיקון של חמש עד שש מאות שנה, אך כיצד יוכל המצפון המדעי לגשר על פני פער כפול בממדיו, ולפשר בין תוצאות המאמצים שהושקעו בביקורת המקרא ובין הממצאים הארכיאולוגיים של ראס-שמרה?
כאן הפער הוא אלף ומאתיים שנה."

הפרעונית חתשפסות - מלכת שבא